עצירה למחשבה על פרשת ויצא תשפ"ב: בידים ריקות‎‎

יעקב יוצא לדרך ארוכה עם מעט מאד. מדוע יצחק העשיר לא נתן לו גמל, עבדים, תכשיטי זהב, כפי שקיבל אליעזר עבד אברהם כשיצא להביא את רבקה?

איך התמודד יעקב עם המחסור ואיך זה בנה אותו כדי שיבנה את בית היוצר של האומה שלנו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יעקב, אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים[1], יוצא לדרך ארוכה בת 22 שנה.

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ

קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם וְקַח אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ – צא אל חרן הרחוקה לקחת אשה.

וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם

לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם – למרות הרמאות, יעקב מקבל את ברכת אברהם!

וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב

ציווי, ברכה – אך היכן הצידה לדרך, השיירה, הגמלים, המתנות והתכשיטים, שכמותם לקח עבד אברהם כדי להביא את אם יעקב רבקה לאביו יצחק?

ובכן, נראה שיעקב יוצא בידים ריקות. בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן יאמר יעקב בשובו בתפילתו[2].

מקל הוא כלי שימושי מאד לדרכים. גם כדי להישען עליו בטיפוס על הר או בדרך לא סלולה המעייפת את ההולך וגם כדי להרתיע שודדים. אכן, לקמן נראה שיעקב מתפלל להינצל מהם…

האם הביא יעקב את המקל מהבית? סביר שהכין אותו בעצמו מאיזה ענף…

אז יעקב לא קיבל כלום מיצחק, מהבית? לדרך? לבית הורי הכלה לעתיד?

חכמינו התקשו גם הם בשאלה זו. הם ענו עליה במדרש המובא גם ברש"י: יעקב קיבל דברים יקרים, אבל נשדד בידי אליפז בן עשו. אולם אלו דברים שאין להם זכר בפשט הפסוקים. סביר שהמדרש הזה אינו עוסק כלל בסיפור שלנו אלא במי שעשו סימל: האימפריה הרומית, שמוכנה להרוג יהודים אבל תסתפק בשוד של כל ממונם…

גם אם דברי חכמים הם משל על תקופה היסטורית אחרת, השאלה שבה פותח בעל המדרש היא זו שלנו. האם כך משלח אב את בנו לדרך ארוכה? בידים ריקות? בלי צידה? בלי מתנות לאבי הכלה לעתיד? זה מה שיאה לבנו של יצחק ולנכדו של אברהם אבינו?

****

מה כן היה ליעקב

קודם כל, ליעקב כן היתה צידה[3].

נראה זאת בסיפור החלום המפורסם, אך בחלקו הפחות מרתק, במה שהיה לפני החלום – ואחריו.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם – זוהי העיר לוּז שיעקב יקרא לה בשם חדש בזכות חלומו.

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו – הוא ישן מחוץ לעיר כי אין לו כסף לפונדק.

וַיָּלֶן שָׁם … וַיַּחֲלֹם… – זה חלום הסולם המפורסם. ואז, למחרת –

וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ

לאחר החלום מקים יעקב מצבה ועליה הוא יוצק שמן. מהיכן היה לו? מכאן אנו מבינים שהיתה לו צידה: לחם לאכול וקצת שמן לטבול בו את הלחם, ומן השמן הזה נתן מנחה על המצבה שהקים.

אז יצחק לא שלח אותו חלילה בלא צידה. למה זה לא נאמר קודם? צריך לזכור שהתורה מספרת לנו רק מה שחשוב לצורך העלילה, והשאר אמור להיות מובן מעצמו.

אבל הצידה היתה מוגבלת, ויעקב יצטרך לעבוד לפרנסתו כבר בדרך. וזאת אנו לומדים מתפילתו[4].

אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי – אני מבקש שא-לוהים יהיה איתי

וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה – משודדים!

וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל – הצידה לא תספיק עד חרן. לכן הוא מתפלל להרויח את לחמו בדרך.

וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ – כי גם הבגדים לא יחזיקו מעמד לתמיד…

אז צידה היתה לו. אך מדוע לא צוייד יעקב בגמל, בעבדים, במתנות לכלה ולאביה?

האם יצחק היה מספיק עשיר כדי לתת אותם ליעקב בנו? נראה מה התורה מספרת לנו על כך.

בנערותם של יעקב ועשו, הם היו עניים. יעקב מבשל עדשים, מאכל פשוט, וזה אומר שאין להם מספיק עבור אוכל משובח ויקר יותר. ועוד, אם יעקב מבשל, זה אומר שאין להם עבדים שיבשלו עבורם. יש להם צאן – כי ממנו מכינה רבקה בשר גדי לבעלה – אבל זה מיועד לסעודות נדירות.

רק אחר כך, כאשר יצחק מגיע לגרר, הוא מתעשר עושר רב[5].

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה

אז מדוע לא נתן יצחק לבנו יעקב מן העושר הזה?

ובכן, אולי זה היה בכוונה תחילה. אולי רצה יצחק להרגיל את בנו התָּם והיֹשֵׁב אֹהָלִים לשאת בעול ובאחריות, לעבוד קשה ולהתמיד. וגם – לעמוד על שלו לא במרמה אלא באסרטיביות, כפי שנהג יצחק מול אבימלך כאשר שאלו מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם[6].

ואם זה מה שיצחק רצה להשיג, הוא בהחלט הצליח[7].

על עבודתו המסורה אומר יעקב לנשותיו בנות לבן: בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וללבן עצמו יאמר:

… אֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי – לא לקחתי מן העדר לעצמי

טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה – שילמתי על נזקים לצאן על חשבוני

הָיִיתִי בַיּוֹם – אֲכָלַנִי חֹרֶב; וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי – עבדתי בלי הפוגה בכל מצב.

עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ – קיימתי את החוזה בינינו

אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ – בחלומך, לבן, א-לוהים העיד על יושרי!

יצחק רצה לחנך את יעקב – והצליח. לא העושר קובע, אלא היושר. המסע ברגל, העבודה עבור לחם בדרך, העמידה בחוזים הקשים ומול הנכלולים של לבן, והכל במסירות וביושר – וגם לדעת לעמוד על שלו ולומר את האמת בלי פחד – הם הם שחישלו את יעקב אבינו. הם שלימדוהו להקים את ביתו, הוא בית היוצר של האומה שלנו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (פרשת תולדות) כה, כז

[2] בראשית (פרשת וישלח) לב, יא

[3] בראשית (פרשת ויצא) כח, יא-יח

[4] בראשית (פרשת ויצא) כח, כ

[5] בראשית (פרשת תולדות) כו, יג) – יד

[6] בראשית (פרשת תולדות) כו, כז

[7] בראשית (פרשת ויצא) לא, ו, לח – מב