עצירה למחשבה על פרשת ויקרא תשפ"ב: רבי עקיבא – חכמת המדרש והדיבייט‎

איך מקריבים קרבן ומה עושים הכהנים ליד המזבח? לא הכל כתוב בתורה במפורש. רבי עקיבא משלים את הפערים בשיטת המדרש שלו. ואז הוא נתקל בהתנגדותו של רבי טרפון, בעל מסורת חולקת.

מי ינצח בויכוח? ואיך?

רבי עקיבא גם נזהר בכבודו של רבי טרפון גם מראה לו איפה הוא טועה, וגם זוכה לשבח הגדול ביותר:

כל הפורש ממך כפורש מחייו.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

היה לנו מקדש ואיננו. אבל יש לנו עדיין את הוראות ההפעלה שלו. והן מתחילות בפרשתנו[1].

וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְדֹוָד – הפעולה הראשונה היא לשחוט את הקרבן.

ואז –

וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם

וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ

הדם, יש להבהיר, הוא אמצעי הכפרה ובזריקתו נשלמת הכפרה. וכמו שנאמר במקום אחר[2]:

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם

אבל נחזור לפסוק. עדיין חסר לנו שלב באמצע, בין השחיטה לזריקת הדם בידי הכהנים. איך נאסף הדם? ומה פירוש וְהִקְרִיבוּ?

חכמינו עיינו בפסוקים ובנו את מסקנותיהם בצורת אלגוריתם שיטתי: מה עושים, מה השלבים. הם זיהו דגם אחיד בכל מעשי הקרבנות: שחיטה, קבלת הדם בתוך כלי, הולכתו למזבח וזריקתו.

כך מתקבלות מסקנות שאינן כתובות אבל הן משלימות את הוראות ההפעלה של עבודת הקרבן במשכן ולאחר שנים גם בבית המקדש.

האם השאלה רחוקה מעולמנו? כן – ולא. יש לנו תיאור חי היישר מבית המדרש של הדור שאחרי החורבן. וזה לא רק דיון הלכתי, ולא רק הדגמה של דרך עיון ולימוד ופרשנות, אלא גם סיפור של עימות. יש כאן ויכוח בין שני חכמים ושני דורות: רבי טרפון, הכהן, הקשיש ובעל המסורות, ורבי עקיבא, בעל כוח העיון המופלג.

מי מנצח בויכוח – ואיך?

****

מדרשו של רבי עקיבא

דרש ר' עקיבא – רבי עקיבא דורש, כלומר מעיין ומסיק מסקנות.

מנין לקבלת דם שלא תהא אלא בכהן תמים ובכלי שרת? – הפסוק שלנו אינו מזכיר מי מקבל את הדם ואיך. רבי עקיבא אומר שלאחר שחיטה, הדם מתקבל בכלי של המקדש והפעולות מתבצעות רק בידי כהנים כשרים.

תלמוד לומר – כך מפרשים

והקריבו בני אהרן … זו זריקה … והקריבו זו קבלה

הפועל וְהִקְרִיבוּ מציין פעולה הקודמת לזריקה על המזבח, שאכן נזכרת מייד בהמשך. מצד שני, חסרה לנו הפעולה של קליטת הדם. מכאן שהפועל וְהִקְרִיבוּ מציין את קבלת הדם. לא כתוב במה, אבל יש רק אפשרות אחת: בכלי שרת, כלי של המקדש.

ורבי עקיבא מדמה את שתי הפעולות כיון שהן כתובות באותו פסוק:

מקיש קבלה לזריקה – מה זריקה בכהן תמים ובכלי שרת, אף בהולכה קבלה בכהן תמים ובכלי שרת

דרך שיטת הדיוק שלו בפסוק, על ידי הקשה-השוואה, רבי עקיבא משלים את החסר ויוצר שיטה.

אבל הדרשה שלו מקוממת את רבי טרפון.

****

אמנות הויכוח המדרשי

אמר לו ר' טרפון: עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלי?

אקפח את בניי אם לא הפרש שמעתי בין קבלה לזריקה – ואתה השויתה קבלה לזריקה?

רבי טרפון מאשים את רבי עקיבא ב"גיבוב", איסוף חסר ערך. והוא מוכן להישבע בחיי בניו שהמסורת שלו חולקת: יש הבדל בין שתי הפעולות, קבלת הדם וזריקת הדם.

זה ודאי כואב לו, אבל רבי עקיבא אינו נפגע ואינו כועס אלא משיב בנחת.

אמר לו: תורשיני לומר לפניך מה שלמדתני? – רבי עקיבא מתחיל בבקשת רשות להסביר את עצמו. והוא גם תולה את ההסבר במה שלמד מרבי טרפון!

ולכן רבי טרפון מוכן להקשיב. אמר לו: אמור.

נדלג על הפרטים ורק נסכם. רבי עקיבא אינו חוזר בו אלא מסביר שההיקש שלו אינו השוואה בכל פרט ופרט. יש אפילו שלושה הבדלים בין קבלה לזריקה, אבל בנושא אחר, כיצד ההקרבה נפסלת, ולפעמים מצוה הופכת לעבירה. כאן ההבדלים בין השתיים. והזריקה באמת חמורה יותר.

ורבי טרפון משתכנע. המסורת שלו היא נכונה וגם החידוש של רבי עקיבא במקומו עומד. בניגוד למה שחשב תחילה, אין סתירה ביניהם. והוא קורא בהתפעלות:

העבודה שלא היטיתה ימין ושמאל! – רבי טרפון מוכן להישבע שרבי עקיבא צודק

אני שמעתי ולא היה לי לפרש – הוא בעל המסורת אבל שכח את הפרטים

ואתה דורש ומסכים להלכה – ורבי עקיבא מבין מעצמו ומכוון לאמת.

הא כל הפורש ממך כפורש מחייו – היש שבח גדול מזה?

מה למדנו? גם את כללי העבודה במקדש, גם איך דורשים פסוק – וגם איך מתווכחים.

ויכוחים הם חלק מהחיים. ויכוחים למדניים גם הם תופעה מוכרת. באתונה, בתקופה מקבילה לחיי ירמיהו הנביא, נהג סוקרטס לתחקר את בני העיר ולמלכד אותם בחידות פילוסופיות. בני זמנו, הסופיסטים, התמחו בויכוח לשם הויכוח, הכל מותר כדי לנצח. וגם היום יש תחרויות רשמיות למען הנצחון, מה שנקרא "דיבייט".

גם בבתי המדרש שלנו יש המוני ויכוחים, אבל – לשם שמים, לשם האמת. נכון, רבי טרפון נכשל וכעס, אבל רבי עקיבא משכנע אותו, בלי להיפגע ובלי לפגוע, ורבי טרפון יודע לחזור בו ולהתנצל.

צריך לחפש את האמת, מותר לשכנע, אבל רק מתוך זהירות בכבודו של האחר! זוהי דרכו של רבי עקיבא וזו הדרך המנצחת, שאנו לומדים עד היום הזה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא (פרשת ויקרא) א, ה

[2] ויקרא (פרשת אחרי מות) יז, יא