עצירה למחשבה על פרשת וירא תשפ״א: בן כמה היה יצחק בנסיון העקידה?
שלום וברכה
כולנו מכירים את הסיפור. יצחק נולד לאברהם כשהיה אביו בן מאה ואמו בת תשעים. זה כמובן היה נס.
והשנים חולפות.
יצחק גדל, נגמל, היתה מסיבה גדולה…
ומאוחר יותר, בגלל מעשה שהיה (ונידון בדפינו) ישמעאל אחיו הושלך מהבית.
והשנים חולפות.
ואז, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כולם או חלקם, הנסיון הגדול. אברהם נדרש לקחת את יצחק בנו האהוב ולהעלותו לעולה. אברהם מבין: לשחוט אותו.
וזה מה שהוא עושה. לוקח את יצחק.
ויצחק בא איתו, וממשיך איתו למרות שהוא יכול להבין שעוד מעט אביו יהרוג אותו.
אנו עוסקים במה שלפני הסוף הטוב, שזה היה רק נסיון. השאלה המעניינת היא: בן כמה היה יצחק? באיזו מידה היה מודע למה שקורה? האם יכול היה לסרב?
כרגיל, כאשר הדברים אינם כתובים במפורש, הם ניתנים לפרשנות, ושוב כרגיל, נמצא מחלוקת בין המפרשים והפירושים האפשריים.
העיון היסודי במה שכתוב ובמה שלא יכול לכוון אותנו למה שנראה כפשוטו המפתיע של המקרא…
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
בן כמה היה יצחק כאשר גילה שאביו מתכונן לשחוט אותו כקרבן עולה לכבוד אלוקים?
סיפור העקידה אינה מספק את סקרנותנו, לא במפורש. והמדרש מציע יותר מתשובה אחת…
המפורסמת מכולן היא זו שמביא גם רש"י: יצחק היה בן שלושים ושבע!
עוד שתי דעות אחרות מובלעות במדרשים[1], המנסים לספק רקע ולענות על שאלות שלא נשאלו.
… אמרו המלאכים להקב"ה
אברהם זה חננתו בן לבן מאה שנה, ועשה סעודה גדולה ביום הגמל את יצחק. לא היה לו להקריב לפניך תור אחד או בן יונה?
אמר להם: אם אני אומר לו שיהיה מקריב בנו לפני הוא היה מקריבו
לפי המדרש הזה, נסיונו של אברהם היה עונש, וזה קרה לאחר שיצחק נגמל מלינוק. ממש פעוט.
אמר ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך שאני קבלתי מילה ואני בן י"ג שנה והיה בידי למחות ולא מחיתי,
אמר לו יצחק: אילו אמר לי הקדוש ברוך הוא שאקריב את עצמי – לא הייתי מסרב
המדרש הזה מעלה את השאלה: מדוע יצחק לא התנגד לעקידה, ועונה שיצחק הסכים מראש.
כאן יצחק הוא ילד, המתווכח עם אחיו, כדרכם של ילדים, מי צדיק ממי. וכמובן, כל זה מתרחש לפני שתבעה שרה לגרש את ישמעאל. יצחק נראה כבן עשר.
נסכם: המדרש שוקל שלוש אפשרויות: שלושים ושבע, שנתיים או שלוש, או בסביבות עשר.
האם ניתן להכריע בין האפשרויות? כרגיל, התשובה מחכה בין הפסוקים[2]. לרשותנו כלי הלימוד החשוב ביותר: שיקול הדעת.
****
מה שיצחק היה יכול
צריך לקרוא בעיון את הפסוקים, ולשים לב למה שנאמר ולמה שלא נאמר.
הסיפור מתחיל בכך שאלוקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם – אבל לא את יצחק. כאמור לעיל, אחד המדרשים חש בכך ומציע שיצחק הסכים מראש להיות קרבן. זה אומר שיצחק היה בגיל שבו ניתן לסרב. לפחות בגיל ההתבגרות…
אולם האם באמת היה יצחק יכול למחות? יתכן שבימים ההם לא עלה על הדעת לסרב להיות קרבן…
להשוואה: יפתח, מצביא ומנהיג, מאות שנים רבות לאחר אברהם אבינו, נמצא במצבו של אברהם, כשהוא חייב להקריב את בתו. לפני קרב גורלי, הוא נודר:
וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי וְהָיָה לַידֹוָד וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה
אבל מי שיצאה היתה בתו היחידה. ואז:
וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי … וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְדֹוָד וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב
והיא אינה מסרבת, אבל עדיין מבקשת ארכה.
וַתֹּאמֶר: עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ… הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְאֶבְכֶּה אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי[3]
אם תגובתה של בת יפתח מלמדת על התרבות דאז, לא מפתיע שיצחק אינו מעז לסרב להיות קרבן. אולי אפילו בגיל שלושים ושבע לא היה יכול לסרב.
אבל יש ראיות אחרות המסתתרות בפרשה, שמאפשרות לקבוע את הגיל הסביר שלו.
אברהם אומר לנעריו: וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה. הם יטפסו לראש ההר. זה לא ילד קטן שצריך לתת יד לאביו.
יצחק מקבל לסחוב את גזירי העצים. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ. זה לא כבד מדי עבורו. הוא לפחות בן תשע או עשר.
והוא ילד נבון ביותר. הוא שואל: הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. הוא מפגין תשומת לב לסביבה ורצון ער להבין מה קורה, סימן לאינטליגנציה גבוהה. כאשר אביו עונה בהתחמקות, אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי, הוא אינו ממשיך לשאול. יתכן שהוא מבין מה עומד לקרות, מה שמעיד על הבנה חריפה עוד יותר, והוא גם מקבל בשתיקה את הדין, מה שמעיד על בגרות נפשית לא מבוטלת. אך גם אם יצחק לא הבין את הרמז, הוא הבין שלא שואלים יותר שאלות. שוב, יצחק אינו ילד קטן.
אברהם בונה את המזבח לבדו. האם זה בגלל שיצחק לא הגיע לגיל שהוא יכול לעזור, או שאברהם לא היה מסוגל לשתף את בנו בבנית מזבח שעליו יוקרב?
אברהם כובל את יצחק ואז: וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. כלומר, הוא מניף את בנו לגובה.
הווה אומר: יצחק לא היה בוגר במידה שיהיה כבד מדי לאדם שכבר עבר את גיל מאה.
גילו של יצחק היה לכל הפחות שמונה או תשע, כי סחב עצים במעלה הר, אך לא יותר מגיל שתים עשרה, כי אברהם מסוגל לקשור אותו בלי לחשוש שיתנגד וגם להניף אותו לגובה המזבח.
וכך באמת מסיק האבן עזרא[4]
ורז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל. – אילו זו היתה מסורת היינו כפופים לה. אבל זה לא.
ומדרך סברא אין זה נכון, שהיה ראוי שיהיה שכרו כפול… שמסר עצמו ברצונו לשחיטה– אבל ראינו כי סיפורה של בת יפתח יוצר רושם שגם בגיל מבוגר יצחק לא היה יכול באמת לסרב.
ואחרים אמרו שהיה בן חמש שנים, גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה – וכפי שכתבנו.
והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים – כמו מסקנתנו, שיצחק היה בגיל לעזור אבל לא להתנגד.
לפי הפרשנות הזו יצחק היה רק ילד אם כי היה מספיק חכם להבין מה מצפה לו ולקבל זאת בהכנעה. ואז נשארת רק שאלה אחרונה: למה זה לא כתוב? והתשובה: כי הגיל המדוייק לא באמת חשוב. הנסיון העיקרי היה של אברהם אבינו – ורק שלו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא כב:א
[2] בראשית פרשת וירא כא:לד – כב:יט
[3] שופטים יא:ל – לט
[4] אבן עזרא בראשית פרשת וירא כב:ה