עצירה למחשבה על פרשת וירא תשפ״ג: חוק חינוך חובה

יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו 

היכולת האנושית להיכשל ולחטוא הובילה את האנושות לכשלונות מאז בריאת האדם והלאה. איך דרכו של אברהם היא הפתרון לכל הדורות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

ההיסטוריה האנושית, כפי שהיא מסופרת לנו בספר "בראשית", אינה ממש סיבה לגאווה עצמית:

מייד עם בריאתם, אדם וחוה אוכלים מן העץ האסור.

קין בן אדם רוצח את אחיו הבל.

למך קובע חוק: על פצע הורגים את הפוצע.

בני דור המבול חוטאים כל כך עד שאלוקים מציף את העולם במבול ורק משפחה אחת ראויה להינצל.

נמרוד מקים את האימפריה הראשונה ומשעבד את העמים בסביבתו.

האדם מעולם לא היה אותו פרא אציל ונדיב כפי שתיאר אותו בן ההשכלה רוסו. תיאור שונה מופיע במקרא[1]. א-לוהים אומר לאחר המבול:

יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי – זה מה שלעתים קרובות מדי מתבקש לעשות, אבל אז, מה יישאר?

****

א-לוהים מחפש פתרונות

אבל א-לוהים אינו מתייאש מאיתנו. והוא ממשיך לנסות, לתת לנו הזדמנויות. ללמוד, להשתפר.

אדם וחווה חוטאים – א-לוהים זורק אותם מגן עדן.

קין הורג את הבל – א-לוהים מחליף את עונש המוות בגלות.

דור המבול חוטא – א-לוהים מתנחם על בריאת האדם ורק נח הוא התקוה האחרונה.

אבל איך הופכים תקוה להתפתחות היסטורית קבועה?

ובכן, אז מגיע – אברהם אבינו.

ואברהם ושרה אשתו מנסים לחנך את הסביבה. שלא כמו נוח, שהיה עסוק רק בעצמו, אברהם ושרה עוסקים בקירוב, במקבילה של זמנם לסמינרים של הפצת דת האמת בגרסה של אלפיים לפני הספירה.

ועדיין, זה לא מחזיק מעמד זמן רב. ההצלחה של אברהם נובעת כנראה מאישיותו יותר מאשר מיכולתם של המתחנכים להפוך לאנשים טובים יותר.

אז מה יהיה עם האנושות? מה יהיה איתנו?

גם אברהם אבינו שואל את השאלה הזו. הוא יודע ששום אדם אינו חי לנצח.

לכן קיווה להעמיד יורש: לוט, אליעזר, אבל הם לא באמת ראויים לתפקיד.

ואז א-לוהים מבטיח לו בן משלו.

וכך נחשף הפתרון לשיפור המצב האנושי.

איש סגולה יחנך בן כמותו.

והבן, או הנכד, יקים משפחה שתתן דוגמא אישית.

והם בתורם יצמחו להיות עם סגולה.

וזה התפקיד שלנו…

ומעם ישראל – תלמד האנושות.

****

אמנות החינוך

בפרשתנו א-לוהים אומר על אברהם[2]:

יְדַעְתִּיו – אברהם עדיין אינו מבין זאת, אבל אני כן.

לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו – זה מה שיקרה בעתיד

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְדֹוָד לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט – דור אחרי דור.

הנה ההזדמנות. כך כל העולם, יתוקן שלב שלב.

אברהם יחנך את בניו וגם יחנך אותם לחנך את הדור הבא.

והמחשבה הזו מלווה אותנו עד היום.

בדורנו מוסיף[3] הרב וולבה, מחנך והוגה דעות:

אם נותנים לילד לצמוח ולגדול מבלי לבנות אותו – יוצא פרא אדם.

אבל – זה לא מספיק לצוות. הרב וולבה מוסיף:

אם בונים את הילד מבלי להתייחס אל כוח הצמיחה שבו – עושים ממנו רובוט.

אי אפשר לחנך ילדים על ידי פקודות. אמנם נאמר אצלנו יְצַוֶּה, אבל הדרך לחנך אינה בציווי.

אז מה כן? ובכן, הרבה אהבה, אמון, דוגמא אישית – ומערכת מוכנה מראש של כללים ואמונות, היא התורה.

והבנה: איך התורה הזו הופכת אותנו לאנשים טובים יותר. רובוטים אינם מתקנים את העולם. הם אפילו אינם מתוקנים בעצמם.

כל התובנות האלו ייחשפו בהמשך. ההתחלה – זה כאן.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (נח) ח, כא

[2] בראשית (וירא) יח, יט;

[3] הרב שלמה וולבה, זריעה ובנין בחינוך, עמ' יב.