עצירה למחשבה על פרשת וישב תשפ״א: מה באמת קיבל יוסף מיעקב?

ליעקב היו בסך הכל שבע עשרה שנים להשקיע בחינוך הבן הכי אהוב שלו.

נכון, היו כשלונות ופינוק: דיבה, חלומות, כתונת פסים.

אבל, וזה צריך להסתכל טוב כדי לראות, היה שם הרבה יותר מזה.

על טעויות של חינוך משלמים. אבל חינוך טוב מבטיח תוצאות.

ומה אנו יכולים ללמוד מן הסיפור המרתק והמפורסם הזה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו

הנה זה מתחיל[1]. יוסף, בנה של רחל, ילד יפה תואר כמו אמו, היה האהוב ביותר על אביו.

ויעקב פינק אותו. השקיע ביוסף מה שלא נתן לאף בן אחר.

וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

פירוש סביר: בגד עליון עם שרוולים ארוכים, היורדים עד קצה היד. בגד כזה מעניקים למי שממש לא חייב לעשות כלום, לא בבית ולא בחוץ. זה סימן למעמד: אני, הלובש, יש לי משרתים שיעשו עבורי הכל. כך, למשל, לבשו בנות המלך דוד[2].

רק ליוסף יש כְּתֹנֶת פַּסִּים. מכאן שלא נתבע להתאמץ ולעבוד. אחיו בצאן. והוא? לא.

יוסף מספר לשון הרע על אחיו. (היום היינו קוראים לו "מלשינון"). מדוע אביו אינו גוער בו?

הוא מתפאר בחלומותיו. מפלס השנאה עולה עד שאחיו אינם אומרים לו שלום. האם אביו רואה? רואה ומתעלם?

והנה מגיעה הגערה. יוסף מעז לספר את חלום המלכות שלו לאביו וסופג מה שמגיע לו. אבל זה כנראה מעט מדי ומאוחר מדי. גם האחים אינם מתרשמים. לכן קורה מה שקורה.

ואז, בהחלטה שיעקב יבכה עליה כל ימיו, הוא שולח אותו לאחיו. כנראה, כפי שמשער המדרש, כדי לתת להם הזדמנות לעשות שלום.

אבל כולנו יודעים מה היה אחר כך.

****

מצב בּוֹר

מה מצפה ליוסף? מה יכול לצפות לו?

טראומה: אחיו רוצים להרגו – והוא אינו מסוגל אלא לבכות לפניהם. ואז, עוד טראומה: מכירה לעבדות. אנו יודעים איך סיפורים כאלו נגמרים: יוסף יפה התואר, בן שבע עשרה וללא נסיון חיים, ינוצל בידי קוניו, יתדרדר. זה מה שהיה קורה היום וזה מה שהיה קורה אז. (וכך שיערו חכמינו במדרש).

אבל לא. יוסף שורד ואפילו מצליח[3].

הוא נרכש עבור השר פוטיפר. כאן הוא מתחיל בתור משרת, אבל מהר מאד מטפס בסולם הדרגות.

וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ – יוסף מקבל הזדמנות בתור משרת אישי.

וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ  – העבד העברי מתמנה למנהל משק הבית!

וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ – זו משרת אמון מוחלט!

מישהו אחר היה מתחיל להתגאות ולהחשיב את עצמו. יוסף יודע כי זוהי ברכת אלוקים המלווה אותו.

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְדֹוָד אִתּוֹ – אילו יוסף לא היה מעביר לאחרים את ההסבר הזה, האם היו חושבים על כך בעצמם?

ואז מגיע הנסיון הגדול מכולם. אשת פוטיפר מנסה לפתות את הבחור הצעיר. היא מבטיחה: אף אחד לא ידע!

וַיְמָאֵן – אבל הוא מסרב.

וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו – הוא מסביר את עצמו ומקפיד להזכיר לה שהיא אשת האדון.

הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת  – אין עלי פיקוח. האם אמעל באמון?

וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה  – יש לי הכרת תודה!

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת – זה מעשה רע. רע מאד. נקודה.

וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים – יש אלוקים והוא אוסר להיות רע.

והסירוב הזה חוזר יום יום.

****

סוד החינוך הטוב

ואנו שואלים: היכן למד יוסף את המידות הטובות האלו, את הנאמנות ואת הכרת הטוב ואת היושר? ואת יראת השמים שלו?

זה כמובן פרי בחירתו האישית, ועל כך הוא ראוי למלוא ההוקרה. אבל זה מתחיל בבית אבא.

מכאן אנו לומדים: אבא ישראל נתן לו יותר מאשר כותנת פסים יפה. הוא גם לימד אותו את דרכו של אברהם הסבא. עליו אומר אלוקים:

יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְדֹוָד – לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט [4]

יוסף לא פגש מעולם את אברהם, ובקושי את יצחק. זו היתה שרשרת רצופה של חינוך: אברהם לימד את יצחק. יצחק את יעקב ויעקב את יוסף.

נכון, המקרא מספר לנו על הכשלונות והפינוק: דיבה, חלומות של גאווה, כותנת פסים. אבל היה שם הרבה יותר מזה.

ואנו לומדים: על טעויות של חינוך משלמים. אבל החינוך הטוב מבטיח תוצאות, שנים קדימה, וגם לדורי דורות. חינוך טוב מועיל גם כאשר ההורים עושים טעויות.

יש בזה מסר גדול ומשמח עבורנו…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית פרשת וישב לז:א – יא

[2] שמואל ב יג יח

[3] בראשית פרשת וישב לט:א – כג

[4] בראשית פרשת וירא יח:יט.