עצירה למחשבה על פרשת כי תבוא: זמן תודה

באמצע החיים כדאי לעצור ולהעריך את המתנות שקיבלנו.

החקלאי: את ארצו ואת הפירות. ואנחנו?

ומדוע זה כל כך רלוונטי לימי הסליחות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הנה תמונה אידיאלית: יהודי גר בנחלתו, מתפרנס מחקלאות, זוכה לפירות. עכשו יקח את הפירות הראשונים, המובחרים, בדרך הארוכה למקדש המיועד. כדי לקרוא קטע קצר של תודה.

נעצור לרגע כאן. יש המון לומר, אבל צריך משהו קצר, שיהודי, גם חקלאי פשוט, יזכור לומר בעל פה. מה הכי חשוב לומר ולחשוב ברגע הזה?

(ניסוי מחשבתי: אילו היה מוטל עליכם לנסח קריאה כזו, מה הייתם כוללים בה? עכשו תמשיכו).

… אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי – וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה – וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט – וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב

מתחילים בהיסטוריה, בסבל. אברהם אבי האומה נולד הרחק מכאן (בעירק של היום), גלה ונדד – וכך היה גם עם בני בניו. כדי לחסוך מילים, הסיפור מדלג על כל סיפורי ספר בראשית, ומגיע ישר לעם ישראל במצרים. מנוחה רגעית, ריבוי לא טבעי. אך בהמשך, כידוע, שוב צרות צרורות.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה

מה עשינו? התפללנו.

וַנִּצְעַק אֶל יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ

כי תפילה עובדת!

… וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד אֶת קֹלֵנוּ וַיּוֹצִאֵנוּ בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים

ניצלנו!

(הסיפור חייב להיות קצר, אז מושמטים ענינים רבים. אולי החשוב שבהם, מתן תורה, לא נזכר כלל).

וכאן הסיפור מדלג ישר אל הכניסה לארץ.

וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

הדגם הקצרצר הזה כל כך מוצלח עד שחז"ל השתמשו בו כדי ליצור את הבסיס להגדה של פסח.

רגע, לא גמרנו. בניגוד לפסח, בביכורים צריך להוסיף את הפן האישי.

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי, יְדֹוָד[1]

תמה ונשלמה מצות הביכורים. ומה אפשר ללמוד ממנה עבור מי שאינו חקלאי, כמו רובנו?

****

זמן תודה

לכל אדם, (בדרך כלל שלא מדעת), יש נראטיב, סיפור מנחה שבו הוא מפרש את חייו. ממה עלי לחשוש? למה אני רשאי לקוות? איך עלי להתנהג? יש נראטיבים בריאים ויעילים ויש שאינם כאלו.

קריאת הביכורים היא הדרך של התורה ללמד אותנו נראטיב. החיים קשים, אבל יש דרך ויש מטרה ויש מי שישמע תפילה ויושיט יד. וכאשר יש רגעי הצלחה, צריך לדעת לשמוח וגם להודות עליהם.

חשבו על החקלאי שמקבל את מצות הביכורים. מה שקראנו בפרשה הוא תיאור אידיאלי. הלא לא כל השנים ברוכות ביבול (ויש גם מחלות ואבדנים). ובכל זאת, כאשר היבול מלבלב בשדה, החקלאי צריך לומר: הנה, אני בארצי, עובד ורואה פירות. עכשו צריך לומר תודה. יש לי אדמה ויש לי מקדש. והנה הפירות הראשונים של השנה. אני יודע: ה' בחר בי ובעמי ונתן לי את כל הטוב הזה.

זה נכון גם לגבינו.

נכון שאין לנו מקדש, ורובנו איננו מגדלים פירות באדמה. אבל למי מאיתנו אין ייסורים והתמודדויות? ולפעמים, ה' ישמרנו, גם סבל ואבדן. ולמרות הכל, אנו שורדים ומתאמצים וזוכים להצלחות.

ככל שהחיים קשים יותר כך ההשגים בולטים יותר. יש רגעים, לפחות פעם בשנה, שבהם אנו רואים פתאום את הפירות שקצרנו. לפעמים זה הישג כלכלי, אבל לא רק. ההצלחות החשובות ביותר הן בתחום שאינו נאמד בכסף. זוגיות, משפחה, ילדים. ורוחניות: השגים לימודיים ותובנות אינטלקטואליות. על כל אלו יש להודות.

רגע, לא סיימנו. זה נכון גם בתחום הרוח.

לעתים אנו דומים לאברהם התועה והמחפש יותר מאשר לעם ישראל שקיבל את התורה וזכה בהדרכתו של משה רבנו. לחלקנו – אבל בימינו רק לחלק קטן מאיתנו – היתה הזדמנות להוולד אל תוך הנראטיב הנכון. ובעצם, גם בין אלו שגדלו על התורה ועל הנראטיב שלה, האם יש מי שפטור לגמרי מספקות ושאלות והתחבטויות? ובכל זאת אנו מנסים ככל יכולתנו להיות עם אלוקים.

ועדיין לא סיימנו.

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְדֹוָד  – אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר

אם זכינו בטוב, בשפע ובחכמה, נודה לאלוקים – וגם נשתף אחרים. זה מתחיל בבית, אבל לעתים יש הזדמנות לעזור גם לרחוק, לחלש. ולא רק בכסף. חיוך, מילה טובה, הרבה אמפתיה. עצה טובה, חיזוק באמונה, או – לימוד של תורה ומחשבת ישראל.

לפעמים לומר לאחר: יש רגעים קשים, וגם אני יודע זאת מנסיוני, אבל יש גם ימים יפים, וגם אתה תזכה להם וגם אתה תאמר תודה. הידיעה הזו, שיבוא יום הביכורים הפרטי שלך, תעזור לך להחזיק מעמד עד שתראה זאת במו עיניך.

ואני יכול לומר זאת גם לעצמי.

****

נספח: אמירת הודאה בזמן הזה

אלו ימי הסליחות. דווקא כעת חשוב להיזכר: כן, עם כל נפילותינו, ה' שמח בהצלחותינו!

לקמן קריאת ביכורים פרטית, חיזוק נגד ייאוש ופחד משתק. נוסח קצרצר לתודה בזמן הזה מכל הזמנים.

אבינו הקדמון נדד בגלות ואבות אבותינו התענו במצרים. לאחר שה' גאל אותם והביא אותם לארץ, הם חזרו ונכשלו. זה סיכום ההיסטוריה שלנו: חטא, גלות, ייסורים ורדיפות. והנה, פתאום הגיעה הגאולה. חזרנו אל ארצנו, והנה אנחנו כאן.

והנה הביטוי האישי: נולדתי לעם ישראל, העם שאלוקים בחר בו. למרות שגם לי היו ייסורים, מתוכם צמחתי והתפתחתי. כעת אני יכול להתבונן בפרי עמלי – ולהודות.

וכפי שזכיתי ונתת לי כל כך הרבה, אנא כתוב אותי לשנה טובה עם כל ביתי ועם כל עמך ישראל.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] (דברים, כי תבוא, פרק כו)