עצירה למחשבה על פרשת כי תבוא תשפ״ב: שתי גישות לנס

הנס הקטן ביותר הוא גם הנס שהכי קשה להסביר, לפחות עבור הפרשנים הנטורליסטים, שסבורים שנס אינו שבירה של חוקי הטבע אלא אירוע חריג שקורה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

איך אפשר להסביר כיצד אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ? מה הן שתי הגישות של המפרשים, ומה נמצא בבסיס שלהן?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו אנו שומעים על נס שנמשך ארבעים שנה. לא, לא הַמָּן, שירד להם מדי יום, חוץ משבת, והמשיך לרדת עד בואם אל ארץ ישראל. אבל בהחלט נס שכל אחד חווה באופן אישי[1].

אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם – בגדיכם נשארו שלמים במשך התקופה הזו

וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ – וגם נעליכם לא התקלקלו

הנס הזה נזכר עוד פעמיים.

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה – מוקדם יותר בספר דברים נזכר רק הנס של הבגדים. ושם מתברר גם כי בני ישראל לא סבלו מן התוצאה השכיחה של הליכה מרובה בחול ובשמש.

לא מזכירים אותו בליל הסדר, בסיפור יציאת מצרים וגם לא בטכס השנתי של הקרבת ביכורים. ועדיין, הנס הזה היה כה מרשים עד שעם ישראל זכרו אותו היטב לאחר יותר מאלף שנה. בימי עזרא ונחמיה, הלויים מזכירים את הנס הזה בתפילתם. המסר ברור: א-לוהים שומר עלינו בכל הדורות וכן יהיה גם להבא.

וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ – הַמָּן.

שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ – כנזכר בפרשתנו

וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ – כנזכר בפרשת "עקב".

וכאן עולה השאלה: איך החזיקו הבגדים והנעלים זמן כה ממושך?

האם היה זה נס מעל לטבע או בהתאם לטבע?

וכידוע, יש כאן שתי גישות.

****

מדרש האגדה: היסטוריה או חינוך?

זה היה נס גדול בשנוי טבעו של עולם, כי הבגדים הם בלין בהתמדת הלבישה בדרך הטבע, וכאן באנשי המדבר נשארו בחדושם תמיד ואין הזמן והזיעה שולטין עליהם לכלותם – כותב רבנו בחיי.

לפי הפירוש הזה יש כאן התערבות א-לוהית נגד הטבע, אבל התערבות שלילית. א-לוהים רק מונע מתופעות טבעיות להתרחש.

אמנם המדרש מוסיף על הנס הזה כהנה וכהנה. זה מתחיל בבית מדרשם של אמוראי ארץ ישראל[2]

הנס כפשוטו, אומר ר' שמעון בר' יוסי בר לקוניא. ר' אלעזר בר' שמעון שואל: ומה עם הילדים, שגדלים, וזקוקים לבגדים חדשים. השאלה מאפשרת לדרשן לחשוף נס מפתיע עוד יותר: הבגדים התרחבו וגדלו והתאימו. ואל תתפלא, הוא מוסיף, שהרי החלזון גדל ונרתיקו (השבלול) גדל עמו.

ועוד: ענני כבוד מגהצים את הבגדים ודשאים, שגדלו מהבאר שנסעה איתם, משמשים לריח טוב…

אך גם לשיטה זו, נס על טבעי נועד להתחשב בחוקי הטבע.

הרי א-לוהים לא ביטל את הזיעה הטבעית ולא מנע מלכלוך לחדור לבגדים. הוא רק שיגר פתרונות. גיהוץ בעננים, ריח טוב של דשאים.

ועוד, למה לדרשן דוגמא של חלזון ושבלולו? מכאן שהוא מכיר בחוקי הטבע, וסבור שא-לוהים בורא רק מה שיש כבר כדוגמתו.

המעניין ביותר: האם הדרשן מאמין שזה הפשט? האם סבר שחשף עובדה היסטורית, צמיחת הבגדים, בזכות שאלת חברו?

או שמא הוא והבאים אחריו רק מבקשים להעצים את הנס בדרך של סיפור, שהרי א-לוהים יכול לעשות הכל, וכמה טוב לנו שיש לנו א-לוהים שעושה לנו ניסים, וכמה חשוב להאמין בזה בימי הגלות.

אם במדבר כלכל אותך – ביישוב לא כל שכן, יאמר החזקוני.

****

קשה להיות נטורליסט

בתורה, בדרך כלל, הנס הוא אירוע טבעי במקום הנכון ובזמן הנכון.

גם הנס המרשים ביותר, קריעת ים סוף, היה תוצאה של כוחות הטבע.

וַיּוֹלֶךְ יְדֹוָד אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם

אך דווקא אצלנו, בסיפור צדדי לכאורה, ייתקל הפרשן הנטורליסטי בקושי עצום. איזה הסבר טבעי הציל את הבגדים?

הרמב"ן מזכיר:

ואם תכסה את הקורה בשמלה חדשה בארבעים שנה תבלה – אף על פי שאין בה זיעה.

האבן עזרא עוקף את הבעיה.

הבגדים באמת בלו, אבל תמיד היו אחרים. בני ישראל הוציאו מלבושים רבים ממצרים.

ורגליהם של ההולכים לא התעייפו כי א-לוהים הוליך אותם לאט לאט…

אמנם, לפי זה עדיין קשה: אם עַם ישראל הצטיידו מראש בבגדים ובנעלים נוספים, מדוע משה מציג זאת כנס? האם הכנה מראש נחשבת בין הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים?

****

בין שתי גישות

מה עומד מאחורי המחלוקת בין מגדילי הנס לבין הנטורליסטים?

בשתי מילים: תיאולוגיה – וחינוך.

הדרשנים, מימי האמוראים ועד לאחרונים, סבורים שיאה וראוי שיתחוללו נסים לעם ישראל, ולכן משה מדגיש אותם. פרשני הפשט, לעומת זאת, סבורים כי א-לוהים יכול לחולל כל נס, אבל לא כל נס הוא על ידי שינוי מן הטבע. ואדרבה, לפתח ציפיות לנסים שוברי טבע זה דבר מסוכן ומזיק…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (כי תבוא) כט, ד; דברים (עקב) ח, ד; נחמיה ט, כא

[2] רבינו בחיי (דברים (עקב) ח, ד); פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) בשלח יא,. כא; חזקוני שם, רמב"ן שם; שמות (בשלח) יד, כא, אבן עזרא שם; כי תבוא כט ב.