עצירה למחשבה על פרשת כי תצא תשפ״ב: חינוך ופילוסופיה

התורה עוסקת בחינוך, ואין פינה ואין תחום שהיא מתעלמת מהם.

גם כיצד מתנהגים בשירותים.

ודווקא בהקשר הזה אנו נתקלים במשפט שמעורר בעיות חמורות מאד מבחינה תיאולוגית ופילוסופית.

כרגיל, הרמב"ם יעזור לנו להבין…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

התורה אינה מזניחה שום הזדמנות לחנך, גם לא בתחומים שלא נעים לדבר עליהם[1].

וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ – בהיותך במחנה צבאי, קבע מקום בחוץ להתפנות

וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ – הכן מראש כלי חפירה

וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ – תחפור, תתפנה – ותכסה

כאן יש לנו עצה חשובה להיגיינה ולחיים של קדושה בכלל. נושא צנוע ומעורר סלידה, שלא נעים לדון בו, כמו עשיית צרכים, נזכר בתורה. נקבעים לו כללים, והם נאמרים בשפה נקיה ועדינה, כמו צֵאָתֶךָ.

אבל זה לא הכל. כדי לחזק את ההקפדה על כך, ובמחנה צבאי ארעי במיוחד, יש תוספת.

כִּי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ – א-לוהים נמצא איתנו גם במחנה צבאי והוא שומר עלינו

וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ – כן, גם זה חלק מלהיות עם קדוש!

וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר– אי שמירה על הנקיון נקראת עֶרְוַת דָּבָר, ביטוי שמשמש בדרך כלל לאיסורי עריות.

וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ – לא תקפידו? א-לוהים יעזוב את השמירה

אז מה היה לנו? עצה חשובה לשמירת הנקיון גם במקום ארעי. לימוד בדרך אגב על טהרת השפה בדרך של דוגמא ומופת. וגם הבטחה של א-לוהים להשגחה ושמירה בכל מקום.

אבל יש כאן גם קושיה עצומה, שלא רק פילוסופים אמורים לחוש בה. להזדעק בגללה.

מה? א-לוהים מסתובב במחנה?

הרי זה לא יתכן, איך אפשר לומר בכלל כאלו מילים?

ועוד בתורה…

****

המחיר

לא היה צריך את הרמב"ם כדי ללמד אותנו את השיעור החשוב הזה, אבל הוא היה זה שהסביר זאת באופן שיטתי ובצורה הברורה ביותר[2].

הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגוייה

ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה, ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה,

לא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה.

ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים.

ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי,

ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם

ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות

רגע, אז מה כן אפשר לומר עליו, על א-לוהים?

האמת? מעט מאד.

הוא שהנביא אומר וה' א-להים אמת, הוא לבדו האמת ואין לְאַחֵר אמת כאמתתו,

והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.

אנו יודעים מה א-לוהים עושה ועשה, כלומר לברוא אותנו ולהנהיג את העולם, אבל אלו מה שהרמב"ם קורא להם "תארי פעולה", לומר שהוא הסיבה של הכל אבל לא סיבה באותו אופן שהאדם הוא סיבה למעשים שהוא עושה.

אם זה נשמע קשה להבנה אז זה באמת כך. אבל עדיין, חשוב מאד לדעת את זה.

אבל אם א-לוהים אינו ניתן להכרה ובוודאי שאין לו גוף, אז איך נאמר כי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ?

וזו לא הדוגמה היחידה[3]. מה נעשה עם סיפור גן העדן? הרי שם מסופר:

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם

וא-לוהים מבקר את אברהם לאחר המילה, והוא נראה לו כאדם עם שני מלאכים, ואברהם פונה אליו בדברים.

וַיֵּרָא אֵלָיו יְדֹוָד בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא… וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וַיָּרָץ לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה..

וַיֹּאמַר: אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ

הרמב"ם מסביר שוב בקצרה ובבהירות:

כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן.

על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם

אבל אם כל זה לא נכון ולא אפשרי, אז מדוע התורה כן מדברת בצורה כזו?

ובכן, מפני שאין ברירה אחרת. התורה לא פונה רק לפילוסופים. החינוך וההבנה שא-לוהים אינו גוף והוא בלתי נתפס בשפה מגיעים הרבה יותר מאוחר.

למשל, בפרשתנו, האם אפשר היה לומר אחרת?

למשל: כאשר אתה יוצא להתפנות מחוץ למחנה, כסה את צֵאָתֶךָ כי א-לוהים הבלתי נתפס רוצה שתהיה מחונך, נקי וקדוש?

זה מה שעלינו להבין, אבל לא כך יכולה התורה לדבר אם קהל היעד שלה הוא גם אלו שלא הגיעו עדיין לרמת ההבנה הפילוסופית.

לכן צריך לכתוב מאמרים כמו העיון הנוכחי שלנו…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (כי תצא) כג, יג – טו

[2] רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א

[3] בראשית (בראשית) ג, ח; בראשית (וירא) יח, א – ג