עצירה למחשבה על פרשת לך לך תשפ״א: הדיפלומט הראשון בהיסטוריה

שלום וברכה

מה זו דיפלומטיה? הנוהג או האמנות של ניהול משא ומתן בין נציגים של מדינות, כדי להשיג רווחים, אך בלי להפעיל כוח ואלימות. רק דרך דיבורים.

אז הרשו לי להציג בפניכם את הדיפלומט הראשון בהיסטוריה, שמופיע כמובן בפרשתנו: בֶּרַע. מלך סדום.

מה היה הרגע הגדול ביותר בחייו וההישג המרשים ביותר שלו, ומדוע זה היה גם הרגע שבו הוכנה המפלה הסופית שלו ושל עמו?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

סדום, לפי המסופר לנו, היתה אחת מחמש ערים בעמק ים המלח – שהיה אז שונה לגמרי ממה שהוא היום: עמק פורה שכל תושביו נהנו מתנאי חיים נוחים ורבי שפע. בימים המאושרים והעשירים ההם קראו לאיזור עֵמֶק הַשִּׂדִּים .

וסדום היתה עיר ממלכה, ובראשה מלך. קראו לו בֶּרַע ופה נעיין בדמותו ובהשגיו[1].

כל ערי האיזור היו משועבדות ל-כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם במשך שתים עשרה שנה. אם בֶּרַע כבר היה מלך מלפני השיעבוד, אזי הוא כבר לא היה צעיר. מצד שני, אולי התמנה למלך מפני שהבטיח עצמאות, מפני שהחל לגייס לברית הצבאית את שכנותיו המשועבדות ואת מלכיהן, הצמאים לחירות.

היה להם למה לקוות.

אם זוהי עֵילָם המוכרת לחוקרים, אזי היא נמצאת ממש רחוק, ברמת אירן. אולי מסיבה זו, בֶּרַע האמין שאם יקים קואליציה מקומית הוא ועמיתיו יוכלו להשתחרר מעול המס שנדרש מעמים כבושים.

הוא טעה. הם טעו. והם ישלמו ביוקר.

לאחר שנה של עצמאות התברר שהריבונות דמיונית. כְּדָרְלָעֹמֶר ושותפיו הגיעו. תחילה יצאו לקרב נגד אויבים רציינים מאד, כמו הָאֵימִים, וגם ניצחו. ברע וחבריו חכו להם בשטח הביתי שלהם.

זה לא עזר להם, המגרש הביתי. הם הובסו.

ברע וחבריו ידעו מה מחכה להם – וברחו. עונש אופייני לתקופה: נבוכדנאצר הרג את בניו של צדקיהו המורד לנגד עיניו ואז עיוור אותו, כדי שזה יהיה המראה האחרון שיראה לפני שיחשיך עולמו[2].

חמשת המלכים, למעשה כבר לא מלכים, ברחו. הערים והתושבים נשארו הפקר. המנצחים לקחו את הרכוש לשלל ואת בני האדם לעבדים. וברע וחברו מעמורה נפלו בבריחתם לבורות חמר באיזור. שלושת האחרים נמלטו להרים וגורלם לא נודע לנו.

זה היה יכול להיות סופו של בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם.

*   *   *

ההצלה

כולנו מכירים את ההמשך. אברהם שומע על שבי לוט וחש לעזרה. למרות שהוא אדם לא צעיר, ולמרות שהוא זר, שהגיע לארץ מאיזור עירק, הוא מגייס את בעלי בריתו המקומיים עם צבאותיהם. בלילה הם מסתערים על כדרלעומר וחבריו. נצחון! אברהם מציל את לוט והשאר נופל בידיו שלל.

ברע יצא בינתים מן הבור, והוא מתקדם לעבר מה שנראה כמו מסיבת נצחון, בהשתתפות מלך שלם.

אברהם, המנצח, הוא למעשה השליט החדש של סדום, כיון שניצח את מנצחיו של ברע. השבויים הם עבדיו. הרכוש שנלקח בידי כדרלעומר הוא שלו. אלו חוקי המלחמה של הזמן ההוא, גם אם הם לא נכתבו מעולם וגם אם לא היה בית משפט בינלאומי עבורם כמו היום.

ומלך סדום, שבגדיו עדיין מלוכלכים בחמר, שזה עתה ניצל ממוות, עומד מול רגע קשה. הוא חי – אבל בלי ממלכה, בלי נתינים, בלי כלום.

עדיין הוא מצליח למצוא את הדרך הנכונה לפנות אל המנצח הגדול של הלילה, אברהם אבינו.

הקשיבו למשפט שהוא אומר, בבטחון עצמי בלתי מוצדק: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ – וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.

לפי הגרסה שלו, ברע הוא זה שבנדיבותו מחלק לאברהם את הרכוש שאברהם כבר זכה בו. אשר לנתינים, הם שלו, הוא מעביר מסר, והוא מצפה שהם יושבו לו בחזרה.

מה אברהם היה עלול לעשות, אילו אברהם היה כדרלעומר, או עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, בעלי בריתו?

זה ברור! הוא היה מסרב, שולח את ברע לחפש עבודה חדשה.

אבל לא. אברהם, מסיבותיו שלו, מסרב לקחת את הרכוש וכל שכן את הנתינים המשועבדים.

הוא רק עומד על כך שבעלי בריתו לא יקופחו בחלקם בשלל. הרי זה באמת שלהם.

וברע מקבל את מה שהוא לא האמין שיקבל. לא רק את כל נתיניו, אלא גם את רוב הרכוש בחזרה.

בלי להרים יד. בלי להפיל טיפת דם.

אם דיפלומטיה היא האמנות של השגת רווחים דרך דיבורים במקום אלימות, אז ברע מתגלה בתור הדיפלומט הגדול הראשון.

*   *   *

זה מול זה

מדוע אברהם מיהר לוותר על הרכוש הרב, ובעצם גם על העבדים? יש לכך שתי סיבות.

האחת היא נוכחותו של לוט. אברהם, כפי שהסברנו בעיון קודם, האמין שלוט הוא הוא היורש של דרך ה' שחידש אברהם, ושל הברכות שהובטחו לו. הוא לא רצה לקבל אותו בתור עבד ולשחררו. הוא רצה לתת לו את הכל בחזרה, שיבחר אם הוא רוצה לחזור אל אברהם או לחזור לסדום. ואנו יודעים במה בחר, אבל זה היה אחר כך.

השניה היא הזכרון של אברהם ממצרים. אשתו היתה שבויה בידי פרעה. פרעה נאלץ לשחרר אותה וגם לתת לאברהם רכוש רב בתור פיצוי. אברהם חזר ממצרים עשיר בהרבה ממה שהגיע אליה. אבל הרכוש הרב רק גרם לו עוגמת נפש. העושר הזה נקנה כביכול בניצול של אשתו. הוא והיא ופרעה ידעו את האמת, אבל מה אמרו כל הלשונות הרעות? האם לא ייחשד כמי שמכר את אשתו?

אברהם לא רצה כסף לא לו. אברהם רצה להראות שהוא אינו רודף בצע.

ברע, אם ידע זאת, ניצל היטב את אופיו הייחודי של אבי האומה העברית לעתיד.

והוא קיבל את שלו בחזרה.

זה היה הדיפלומט הראשון בהיסטוריה ברגע מוצלח מאד.

אבל – הדיפלומט הגדול הזה היה אדם רע. סדום שלו היתה ממלכה של רשע, וסופה ידוע.

יש לשער שברע חזר הביתה, מלוכלך מבחוץ, מלוכלך עוד יותר מבפנים מבחינה מוסרית, חוגג את נצחונו על כדרלעומר שהושג בידי אחרים – ואת נצחונו הדיפלומטי על אברהם.

אילו היה דבק באברהם ולומד ממנו, כל ההיסטוריה יכלה להיות אחרת.

אבל הוא היה טוב בדיפלומטיה ובכלל לא בשאלות של צדק ומוסר.

כרגיל בתורה, כל הסיפורים מלמדים משהו עמוק עלינו בני האדם, על הדרך הראויה לנו, ועל המחיר שעלול לשלם מי שמעדיף את הרוע. זה לא מספיק להיות פיקח, צריך להיות גם אדם טוב.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית לך לך פרק יד

[2] מלכים ב כה.