עצירה למחשבה על פרשת נצבים-וילך תש״פ: מצוות חינוך

שלום וברכה

צריך להביא ילדים כדי לשמוע את קריאת התורה במקדש פעם בשבע שנים, ועם ישראל לקחו איתם את הילדים לטכס הברית עם אלוקים שערך משה ליוצאי מצרים לפני שנפרד מהם בפעם האחרונה.
גם במשנה קובעים בית הלל שמצות עליה לרגל מתחילה אצל הילד, למעשה הפעוט, ברגע שהוא מסוגל לתת יד לאביו ולעלות איתו ברגל להר הבית.
למה זה חשוב כל כך בגיל כל כך צעיר? ואיך זה נוגע לראש השנה הבא עלינו לטובה?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

המילה טַף נפוצה בתורה אבל היא נדירה בעברית מודרנית, ומוכרת בעיקר לפותרי תשבצים. פירושה פשוט למדי: ילדים. אבל באיזה גיל? השאלה הזו , נראה מייד, חשובה מאד. היא נוגעת לשני ענינים בפרשות השבוע שלנו אבל למעשה לכל חיינו ואחריותנו לדור הבא.

אז בני כמה הם הַטַּף?

כרגיל, אפשר ללמוד ממקום אחר על מה שלא ברור לנו כאן.

וְטַפְּכֶם .. אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע[1]

טַף הם ילדים שטרם למדו דברים בסיסיים כמו מותר ואסור, טוב ורע. כנראה בגלל שהם עדיין אינם מסוגלים להפנים את המושגים המופשטים האלו.

ובכל זאת, גם ילדים כאלו צריך לחנך.

וזה הנושא החשוב כל כך לדורנו שנמצא בפרשה שלנו.

*   *   *

תביאו את כולם

אנו לומדים בפרשתנו על המצוה שתתפרסם בשם הַקְהֵל[2].

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר

תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת

וכאן צריך לשאול: הגברים באים כדי ללמוד, הנשים גם כן משתתפות. אבל הטף – למה הם צריכים להגיע?

למה אותם צריך להביא לטכס הקריאה, שהוא ארוך מאד וכמעט למעלה מסבלנותו של ילד?

שאלה פשוטה, אבל דווקא שאלות פשוטות הן חשובות מאד.

ואת השאלה הזו שאל אחד מגדולי החכמים בשעה קשה מאד לעם היהודי. היה זה רבי אלעזר בן עזריה, שהתמנה אז להיות ראש הישיבה ביבנה, מייד לאחר חורבן המקדש השני.

כלל זה דרש:

אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם

וכי מה טף זה יודע להבין בין טוב לרע[3]

אותה שאלה נזכרת גם לגבי הטכס החד פעמי שמקיים משה רבנו כמעט ערב פטירתו, הקמת ברית חדשה בין הדור החדש של יוצאי מצרים לבין אלוקים. גם שם נזכרים טַפְּכֶם וגם שם ישאל המדרש אותה שאלה עצמה[4].

בין אם נאמר שהילדים האלו הם בני חמש עד עשר ובין אם נאמר שהם בגיל שבו הפעוט יכול לתת יד לאביו ולהצטרף אליו בעליה להר הבית[5], זו אותה שאלה. מדוע מביאים לאירוע כה משמעותי את מי שאינו מסוגל – עדיין – להבין?

*   *   *

חינוך למצוות

התשובה, למעשה, כתובה בפסוק הבא של מצות הַקְהֵל.

וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ – יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְדֹוָד

האם אין זו סתירה? מצד אחד מדובר בגיל שהוא לפני יכולת ההבנה, ומצד שני נאמר שהם כן ישמעו וילמדו?

אתם מוזמנים לעצור ולחשוב…

אם מצאתם את התשובה, טוב מאד, וגם אם לא, הבה נמשיך.

חינוך ילדים נעשה גם לפני שהילד מבין דברים. כפי שאנו לומדים תורה, וממשיכים ללמוד, ומגלים כל פעם תובנות חדשות, כך גם לגבי הילדים. הם יפנימו את המסרים החשובים ביותר גם בלי לדעת עדיין מה הם מפנימים.

הנה לפנינו עדותו של אחד מגדולי החכמים של המאה הקודמת. הרב יוסף דב סולוביצ'יק ראה את אביו לפני תקיעת שופר, והתמונה נחרטה בו, אבל רק לאחר שנים רבות הוא הבין כי

בשעה שאדם לוקח שופר ומריע, הרי הוא מוחה נגד המציאות המפרידה בינו לבין האין-סוף[6]

זו תשובה עמוקה וחשובה, אבל זה התחיל ברגע שבו יוסף-דב הקטן הצטרף לאביו לבית הכנסת.

זה הלקח מהפסוקים שלנו. חשוב שהילדים, עוד לפני גיל ההבנה, יטלו חלק במצוות, יתרשמו מן הכנות ויראת השמים של ההורים, וזה ייחרט בליבם.

היום מזהירים הפוסקים שלא להביא ילדים קטנים לבית כנסת כדי שלא יפריעו, אבל הטוב ביותר זה דווקא להביאם (וכמובן להשגיח שלא יפריעו), וכל שכן בראש השנה לתקיעת שופר. זוהי מצות חינוך.

וכן כתבו רבותינו בימי התלמוד, אפילו על הבאת ילדות, הפטורות ממצות שופר:

טף למה בא, כדי ליתן שכר למביאיהן. מיכן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כניסיות, כדי ליתן שכר למביאיהן[7]

ראש השנה ותקיעת שופר מצפים לנו בעוד כשבוע. נזכור לקראתם – ובכל זמן – את המצוה הגדולה שלנו כהורים: לשתף את הילדים בשמחת המצוות כדי לחנך אותם על ידי דוגמא אישית!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים פרשת דברים א:לט

[2] דברים וילך לא:י – יג

[3] מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה טז

[4] דברים פרשת נצבים כט:ט – י. שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא יב:נא

[5] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף ד עמוד א, משנה חגיגה א א.

[6] איש ההלכה, עמ' 57-58.

[7] מסכת סופרים פרק יח הלכה ח