עצירה למחשבה על פרשת נצבים תשפ״א: כל אחד קובע – ההבדל ששינה את הכל

למרות שא-לוהים כבר התחייב לאברהם לתת לזרעו את ארץ כנען, למרות שכבר היתה ברית בין א-לוהים ליוצאי מצרים, משה מציג את ההצעה מחדש בפני הדור שייכנסו לארץ.

האם הם רוצים בברית עם א-לוהים?

וההצעה מוגשת להם באופן שמעולם לא היה כמוהו בהיסטוריה האנושית. כל אחד מקבל זכות להחליט על עצמו. כאן אפשר לחגוג את הולדת האינדיבידואליזם ואת ראשית השוויון החברתי…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

שְׁנֵי שְׁבִילִים לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת – וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל[1].

בני ישראל עומדים להיכנס לארץ, ומשה רבנו מעמיד בפניהם את שאלת השאלות. האם הם רוצים בברית עם א-לוהים, היא ברית האבות, היא הברית עם אבותיהם יוצאי מצרים?

הם יכולים לבחור. שני מסלולים לפניהם, לבחור או לחדול.

וההצעה הזו שונה מכל קודמותיה…

ניזכר:

בברית בין הבתרים א-לוהים מבטיח לאברהם לתת לזרעו את ארץ כנען[2]. ההבטחה ניתנת גם ליצחק וליעקב והיא ברית האבות.

לאחר יציאת מצרים מקבלים עם ישראל כאחד את ספר הברית[3] ומכריזים: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (לאחר חטא העגל א-לוהים מחדש את הברית מצידו בשיחה פרטית בינו לבין משה רבנו[4]).

עם הגיעם לערבות מואב מספר משה לדור החדש על הברית[5]:

יְדֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב.

לֹא (רק) אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְדֹוָד אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ

אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים

ובכל זאת, הברית ההיא אינה מספקת. מדוע? כי אלו שניצבים כעת לפני משה בערבות מואב הם דור חדש. חלקם נולדו במדבר ויציאת מצרים וברית סיני הם בשבילם רק סיפור. וגם אלו שהיו אז ילדים קטנים, כמה הם יכולים לזכור ולהתרשם ולהתחייב?

****

הזמנה אישית

הבה נקרא את ההזמנה לברית[6] אבל נתחיל מהסוף. כאן משה מסביר מהי מטרת הברית.

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם – זו ברית מחודשת שתחול מעכשו.

לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים – מהיום, בני ישראל יהיו עַם א-לוהים ויזכו להשגחתו.

וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב – וזו בדיוק אותה ברית שהובטחה לאברהם ואבות האומה, וגם ליוצאי מצרים.

כעת נחזור אל ההתחלה, אל ראשית ההזמנה.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם

זה ההבדל הראשון. בברית עם יוצאי מצרים ההזמנה הופנתה אל כל העם כולו, והם כולם ענו יחד. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אבל עד כמה היו שם מחשבה והתבוננות? עד כמה נסחפו העם בהתלהבות ורק בגללה מיהרו להתחייב? אנו יודעים שהעם חטא כמעט מייד בחטא העגל והיו להם כשלונות רבים נוספים. אולי נקודת ההתחלה היתה בעייתית? אולי ההסכמה היתה חפוזה מדי?

אולי הטעות היתה לפנות אל כולם כגוף אחד? בשעה שרוצים שאדם יקבל הסכם בלב שלם, צריך לתת לו הזדמנות לחשוב ללא השפעה חברתית מסביב. לקחת אחריות אישית.

זה הפתרון שמייחד את הברית הזו מקודמותיה. כאן הפניה היא אל כל אחד ואחד בפני עצמו. אל תחשוב על שכניך העומדים לידך. תחשוב על עצמך. מה אתה מרגיש, ומה אתה רוצה? האם אתה מעוניין לחדש את הברית שהוצעה וניתנה לאבות האומה ולהוריך יוצאי מצרים? אבל באמת?

רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם – מתחילים מן החשובים אבל זה לא נעצר שם.

כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל – הנה אתם, כל אחד בפני עצמו

הנשיאים (רָאשֵׁיכֶם), החכמים והדיינים (זִקְנֵיכֶם), ונושאי התפקידים הציבוריים (שֹׁטְרֵיכֶם) נזכרים בנפרד אבל הם מחליטים רק על עצמם. כל שאר העם,  כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, יחליטו איש לעצמו.

כאן היה מהפך. כאן נולדה והוצגה התפיסה שכל אדם הוא אינדיבידואל.

רגע, עדיין לא סיימנו.

****

ראשית השויון החברתי

נדמה שאחד הפרוייקטים הראשיים של החברה המודרנית הפך להיות השויון החברתי. זכויות שוות לכל, לנשים, לזרים…

זה לא רעיון חדש. זה נמצא כבר בתורה. בפרשתנו. בהזמנה המופנית אל אלו שעמדו מול משה.

נְשֵׁיכֶם…

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנשים מוזמנות ליטול חלק בהסכם, בברית בין א-לוהים ואדם. אשה, גם בהלכה וגם בתרבות, היתה ברשות אביה או ברשות בעלה. אבל כאן, בברית של ערבות מואב, כל אשה מחליטה לעצמה!

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ – אם היו גרים שהצטרפו לעם ישראל בדרך, גם הם מוזמנים לחשוב שוב. האם הם רוצים להיות חלק מעם ישראל, מן הברית עם א-לוהים?

מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיך – מי הם אלו שנזכרים לאחרונה? סביר שאלו הם עבדי ישראל, אלו שנקראים בהלכה "עבדים כנענים", כלומר גויים שהפכו לעבדים של עם ישראל וחייבים במצוות באופן חלקי. גם הם צריכים להכריע מרצונם הטוב, החופשי: האם הם רוצים להשתייך לעם, להיכלל בברית? כן, עבדים ממוצא נכרי שהתגיירו לשם עבדות גם הם חלק מעם ישראל!

בסיום הטכס, הנשיאים יהיו נשיאים, הנשים יישארו באהל והעבדים יישארו עבדים. התורה אינה מנסה לשנות בכפיה חדה את החלוקות החברתיות הבלתי נמנעות. אבל מהפך רעיוני היה כאן. שוב התורה מזכירה שכל אדם נברא בצלם א-לוהים, שכל אחד בוחר לו את דרכו.

וההצעה הזו מהדהדת וקוראת לכל אחד מאיתנו עד היום הזה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רוברט פרוסט,  השביל שלא נבחר, תרגום אמיר אור, מובא ב"נעשה אדם" עמ' 202.

[2] בראשית לך לך טו יח, יז יא

[3] שמות משפטים כד ז

[4] שמות כי תשא לד י

[5] דברים ואתחנן ה ג-ד

[6] דברים (פרשת נצבים) כט, ט) – יב