עצירה למחשבה על פרשת עקב תשפ"א: הפילוסופיה המוסרית של עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן
זו הבטחה פשוטה: אם נשמע ונציית, נתברך.
אבל למעשה, זה בכלל לא פשוט.
אתם מוזמנים למסע פילוסופי, מהנביא עמוס דרך הרמב"ם אל הפילוסוף דיויד יום. איך מאחורי המילים עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן יש פילוסופיה שלמה, וכיצד העקרון הגדול הזה בעצם מלמד אותנו איך לבנות את חיינו ולהיות אנשים טובים יותר ועם סגולה?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
בגלל, כיוון, משום ש, היות ש, אשר על כן – העברית שלנו עשירה במילים שמבטאות סיבה. מילה נדירה מסוג זה פותחת את פרשת השבוע שלנו. עֵקֶב[1]. היא לא מקובלת בעברית מודרנית וגם בתורה היא מופיעה רק חמש פעמים. אבל היא רבת חשיבות. היא מצביעה על קשר סיבתי בהקשר מיוחד במינו, בין התנהגות אנושית לבין ברכה (או עונש) כגמול מגבוה.
כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ – עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי[2] – מבטיח א-לוהים לאברהם לאחר העקדה.
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ – עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי – מבטיח א-לוהים ליצחק בן אברהם כדי שלא ירד מצרימה.
ובפרשתנו –
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – וְשָׁמַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ.
יש גם צד שני.
וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם – אָבֹד תֹּאבֵדוּן – עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם
אז זה מה שאומרת המילה עֵקֶב. יש סיבתיות. הביטוי המלא, עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אומר שהגמול תלוי בנו, בצורת ההתנהגות שלנו. א-לוהים נותן לנו לבחור וגומל.
****
שרשראות ארוכות
עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן זו שרשרת ארוכה ולא תוצאה ישירה. נכון, כאשר הנער עוזה נגע בארון ברית ה' בדרכו לירושלים, הוא הוכה מייד בברק ומת[3]. אבל זה היה חריג מזעזע. בדרך כלל השגחת ה' מורכבת יותר, ומבוססת על סדרת סיבות ותוצאות. כאשר הנביא עמוס מזהיר[4] מפני הסבל שיגרום מלך הצפון, לעם ישראל ולממלכות אחרות, הוא מדבר על שרשרת, שמאחוריה רצון השם. שרשרת נסתרת שצריך לחשוף ולהבין.
הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ …
אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַידֹוָד לֹא עָשָׂה
א-לוהים מכוון את האירועים, אין סתם.
דוד המלך ראה את חייו כאוסף של שרשראות סיבתיות שמכוון א-לוהים. אנו פוגשים זאת שוב ושוב בספר תהלים. אם הוא סובל, זה בגלל חטאיו. אם טוב לו, זה שכר על הליכתו בדרכי ה'.
בספר "משלי" מופיע תימצות[5] בשבע מילים בלבד. עֵקֶב עֲנָוָה – יִרְאַת יְדֹוָד – עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים. בעקבות ענוה תבוא יראת ה' ואחריה הדברים הטובים שאדם נכסף להם: עושר, כבוד, וחיים ארוכים.
כיון שזו שרשרת ארוכה, צריך זמן וסבלנות כדי לראות תוצאות. מן הרגע שבו אדם או העם חוטאים, יכול לחלוף זמן רב לפני שיגיע העונש. (וזו גם דרכו של א-לוהים להשאיר לנו זמן לתשובה). השכר המובטח מגיע גם הוא, אבל לא מייד. אברהם חיכה 99 שנה להולדת יצחק.
ולעתים יש תקלות בלתי מוסברות בדרך. לעתים השכר המושלם נדחה לעולם הבא (ואי הכרה בכך גרמה למפורסם שבכל הכופרים בעם ישראל להתרחק – אלישע בן אבויה, הידוע בתור "אחר").
וחכמינו הוסיפו והציעו פירוש תובעני ומופלא לעקרון הגמול. שכר מצווה – מצווה. השכר הגדול ביותר – והשמחה הגדולה ביותר – הם הזכות לעשות את המעשה הנכון, שבונה אותנו ומביא אותנו לעוד מצוות בהמשך. התובנה הזו ניתנת לכתיבה ולקריאה, אבל לא קל לחיות אותה ולחוש אותה. ועדיין זו המשמעות החשובה והעמוקה ביותר של עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.,
הישארו עמנו. יש עוד דברים עמוקים להוסיף.
****
פילוסופיה, סיבתיות ופרשנות
שיעור קצר בפילוסופיה: אנו מדברים כאן הרבה על סיבות וסיבתיות, כלומר הרעיון שלכל דבר יש סיבה קודמת. הרעיון הזה שמוצג גם במילה מפרשתנו, עֵקֶב, הוא כל כך מובן מעצמו עד שלא ברור למה מישהו טורח לדבר עליו. כל מה שאנו עושים בנוי על כך שהעולם מגיב בהתאם לכללים. אחרת, לא היינו יורדים במדרגות. היינו קופצים מהחלון, כי אם אין סיבתיות אין שום סיבה לחשוב שמי שנופל ייהרג.
עקרון הסיבתיות גם עומד ביסוד כל התיאוריות המדעיות שלנו, שהעניקו לנו את הטכנולוגיה ששיפרה ומשפרת את חיינו. המדען מנסה לבודד את הסיבות המדוייקות שמוליכות לתוצאות מסויימות. אם אין סיבתיות אין מדע.
הפילוסוף דיויד יום, בן המאה ה18, תקף את הרעיון הזה. כל מה שאנו רואים בחיינו, טען יום, אינו אלא תופעות שבאות זו אחרי זו. ההסבר שזו גורמת את זו הוא כבר תוספת של הפסיכולוגיה שלנו.
מוזר מאד. נדמה שרק פילוסופים מסוגלים להאמין שאין סיבתיות והכל בתודעה שלנו. אבל זו בדיוק הנקודה של יום. גם הוא עצמו ידע שאי אפשר להתכחש לסיבתיות. כולנו משוכנעים כי העולם מתנהג בדרך של סיבות ותוצאות. אבל האם שיכנוע הוא הוכחה או רק מצב נפשי?
אותה ביקורת אפשר להשמיע נגד הנימוק הפרגמטי. נכון שעקרון הסיבתיות עובד, גם בחיי יום יום וגם במדע ובטכנולוגיה. אין לנו מבחן גדול מזה כדי להצדיק את האמונה בסיבתיות וההישענות עליה. אבל, כפילוסופים, זו עדיין פרשנות ורק פרשנות.
התובנה המפתיעה הזו נכונה גם גם לגבי הרעיון של גמול. אנו מפרשים את חיינו ואת ההיסטוריה. הפילוסופיה של עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן היא לזכור לפרש שהדברים אינם קורים כך סתם. יש עֵקֶב. יש שכר ועונש. גם אם זה לא קורה מייד. ומי שמחפש רואה את הקישורים.
וזו רק ההתחלה, כי ההסתכלות הזו היא טריגר לשינוי ושיפור. זה מה שנקרא: לעשות תשובה. זה גם מה שהעניק לעם ישראל את מעמדו המיוחד בהיסטוריה, כעם שנועד להקים חברת מופת.
בזכרון דברים אלו נשוב להיטיב[6], כותב רבנו הרמב"ם. מי שמיישם את עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן זוכה לברכת ה' ולחיים ראויים וערכיים. האם יש משהו נפלא יותר מזה?
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] (דברים (פרשת עקב) ז, יב-יג)
[2] (בראשית (פרשת וירא) כב, יז) – יח), (בראשית (פרשת תולדות) כו, ג) – ה), (דברים (פרשת עקב) ח, יט) – כ)
[3] שמואל ב ו.
[4] (עמוס ג, ג) – ו)
[5] (משלי כב, ד) – ו)
[6] רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א