עצירה למחשבה על פרשת שופטים תשפ"א: האמת הנצחית

לא לכל שאלה יש תשובה במסורת. אז מה עושים?

התשובה בפרשתנו: באים עם השאלה החדשה לחכמי הדור והם עונים.

ואז חייבים לקבל את התשובה שיספקו ולעשות – בדיוק.

ועל העקרון הזה יש להגן בכל דרך, גם במחיר של עונש מוות.

ואם החכמים עצמם חלוקים ביניהם, הולכים אחרי הרוב.

אבל איך מצפים מחכם שנמצא במיעוט לוותר על דעתו אם הוא מאמין מכל הלב שהוא צודק?

והנורא ביותר: אם תמיד הולכים אחר הרוב, האם זה אומר שהמסורת שלנו עלולה להכיל טעויות?

חכמינו, האלמוני בעל "ספר החינוך" ורבנו הרמב"ם, מספקים את התשובות לדאגות המתבקשות האלו…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

משה קיבל את התורה בשלימותה, אבל תמיד היו ותהיינה שאלות שטרם נשאלו. גם במדבר נשאל משה כמה פעמים שאלות חדשות, פנה אל א-לוהים וקבל תשובה. ומה קורה מאז ועד היום?

התשובה בפרשתנו[1].

כִּי יִפָּלֵא (ייעלם) מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט  – אם תתגלה שאלה שלא תדעו עליה תשובה

בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – בכל הנושאים האפשריים.

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם – פנה אל החכמים המוסמכים, שהיו תחילה הכהנים והלוויים אבל אחר כך כל שופט ראוי.

וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט וְעָשִׂיתָ – אתה תשאל, הם יענו ואתה תעשה כדבריהם.

וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל  – ציית בדייקנות!

ההלכה החדשה מצטרפת כעת אל המסורת של התורה שבעל פה.

רגע. מה יהיה אם השואל ימאן לציית, למשל כי התשובה חדשה? זה בהמשך הפרשה.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד

עונש מוות! כי בלעדיו, מערכת השיפוט תתפרק. לפיכך, מוצדק לאיים בעונש מוות ולפרסם זאת כדי להרתיע סרבנים אפשריים בעתיד.

****

הולדת המחלוקות

לפי הפשט, לחכמים העתידיים תהיה תשובה אחידה לכל שאלה. זה האידיאל. אבל מה יקרה אם תהיה מחלוקת בין החכמים לבין עצמם?

גם כאן יש תשובה אידיאלית. החכמים ידונו ביניהם, יעלו ראיות ודחיות, עד שיגיעו לכלל הסכמה.

אבל לא תמיד הדגם האידיאלי עובד. מה אם החכמים מתבצרים איש בעמדתו? מה עונים לשואל? איך מבררים את ההלכה?

עבור מקרים כאלו קבעו חכמים את הכלל המתבקש מעצמו: הרוב קובע.

אחרי רבים להטות הלכה כדברי המרובין[2]

ואם המיעוט יתעקש – גם עליו יחול הכלל של פרשתנו. עונש מוות! זה מחיר ההגנה על התורה.

עד כמה שידוע לנו, מעולם לא הוצא אדם להורג על מחלוקת עם חכמים. אבל היו עדיין מקרים, בשלהי ימי בית שני ולאחר החורבן, שבהם חכמים – ודווקא חכמים גדולים – הרשו לעצמם לחלוק על הרוב. לפעמים בשם המסורת שקיבלו מרבותיהם ולפעמים מכוחם של טיעונים מבריקים.

לפעמים החכם קיבל את דעת הרוב כדי להגן על המערכת. כך נהג רבי יהושע וחילל את יום הכיפורים לפי חשבונו שלו כפי שדרש ממנו ראש הסנהדרין, רבן גמליאל.

אבל היו גם יוצאי דופן שהמשיכו להתעקש.

רבי אליעזר הגדול חלק על חכמים והיה מוכן להביא את כל הראיות שבעולם שהם טועים והוא הצודק. הסוף? חכמים נידו אותו והוא נותר לבדו עם משפחתו, בלי חברת חכמים. נאמן לאמת שלו.

לעקביא בן מהללאל[3] היתה מחלוקת עם חכמים. הם ניסו לפתותו לקבל את דעתם, אבל הוא סירב:

מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום

יש אומרים שחכמים נידו אותו כפי שנהגו אחר כך ברבי אליעזר. ויש אומרים כי בשל יראת השמים וחכמתו המפורסמות לא יכלו חכמים לפגוע בו. אמנם, הוא מצידו נזהר לא לפרסם את דעותיו בציבור כדי לא ליצור מחלוקת. הוא אפילו הורה לבנו לציית לדעת הרוב, נגדו.

עקביא בן מהללאל הבין: מה זה היה מועיל לפרסם את דעתו אם כל השאר חייבים לציית לרוב?

****

נצחון האמת

התביעה לציות עלולה להסתיר מצוקה גדולה. איך אפשר לדרוש מחכם שיוותר על האמת שלו, כאשר הוא משוכנע, על פי ניתוח הגיוני או מסורת מרבותיו, שהוא צודק וכולם טועים? מבחינתו, הרוב לא מגן על התורה אלא פוגע בה. וכי יצפו ממנו לחטוא בעצמו? וגרוע מזה: לאפשר לטעויות לחלחל להלכה? מבחינה זו, רבי אליעזר ועקביא בן מהללאל ראויים לשבח על עקשנותם.

אבל רגע. האם זה אומר שלתוך ההלכה יכולות להשתרבב טעויות? הלא זה נורא!

אז קודם כל: גם אם יתכן שההלכה שנקבעה אינה זו שראויה להיות. עדיין – אין ברירה אחרת.

טוב לסבול טעות אחד ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו

שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי[4].

כך כותב בעל "ספר החינוך". אבל לא צריך להתייאש. עדיין האמת עשויה להתגלות. המערכת מכילה מנגנון לתיקון פנימי.

ראשית, לחכם החולק אסור לעשות לפי דעתו ובוודאי לא לפסוק כך לאחרים, אבל מותר לו לפרסם את דעתו החולקת באופן תיאורטי. הבנתו את האמת לא תלך לאיבוד.

ומה זה יעזור? ובכן, הרמב"ם[5] מתאר איך מערכת ההלכה יכולה להיתקן:

בית דין גדול, שדרשו כפי מה שנראה בעיניהם ודנו דין

ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו –

הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו

גם אם הלכה מסויימת נקלטה במסורת במשך מאות ואלפי שנים, חכמי העתיד יכולים לבדוק ואם הם מגלים טעות, הם יכולים ואף חייבים לסמוך על הבנתם ולתקן מה שצריך תיקון!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] (דברים (פרשת שופטים) יז, ח) – יג)

[2] שמות משפטים כג ב, תוספתא ביצה (ליברמן) ב יב

[3] משנה מסכת עדויות פרק ה משנה ו-ז

[4] ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תצו

[5] רמב"ם הלכות ממרים פרק ב א