עצירה למחשבה על פרשת שופטים תש״פ: קול המצפון

שלום וברכה

משה רבנו איחד בתוכו את כל התכונות הדרושות כדי להנהיג את העם. הוא היה מלך, שופט ונביא. בדורות הבאים, בגרסה מוקדמת של עקרון הפרדת הרשויות, התורה קובעת בפרשתנו חלוקת תפקידים בין מלכים, שופטים ורבנים.

אבל מה קורה כאשר המלכים חוטאים וגם השופטים מושחתים? אז יש גם רשות רביעית, עצמאית, שילוב של קול המצפון ומבקר המדינה – הנביא.

לנו יש דמוקרטיה מודרנית אבל אנו זקוקים לביקורת הנבואית יותר מאי פעם. אז מה עושים היום, כאשר הנבואה תמה וחלפה מן העולם לפני יותר מאלפיים שנה?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

דמוקרטיה מודרנית מבוססת על "עקרון הפרדת הרשויות". לתורה יש גרסה משלה.

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ

זו הרשות המבצעת. במקום נשיא וראש ממשלה – העם בוחר לו מלך. המינוי הזה לתמיד, למלך וליורשיו. אבל עיון בפרשנות חז"ל ובהיסטוריה של עם ישראל יראה שלעם יש זכות לסרב לבן ואפילו להתחרט על קבלת המלך – אם יש להם סיבות טובות לכך. רוב העם החליף את רחבעם, בן שלמה ונכדו של דוד – במורד ירבעם. וכאשר אבשלום מרד בדוד, דוד איבד את מעמדו כמלך!

בניגוד לעמים אחרים, המלך אינו מעל לחוק. להפך. הוא כפוף לתורה. ועליו ללמוד אותה כל העת.

וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו

לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהָיו

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל[1]

ושוב בניגוד לעמים אחרים, אסור למלך להתגאות ולזלזל בעם. עליו לזכור תמיד שהם אֶחָיו.

והנה המקבילה של התורה לרשות השופטת. כבר אז קראו להם "שופטים", וכמובן הם אמורים לפסוק תמיד בצדק וביושר.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ – וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק[2]

אבל בניגוד להיום אין צורך ברשות מחוקקת. זאת מפני שיש כבר ספר חוקים נתון – התורה.

אבל יש ויש צורך ברשות מפרשת, שתפיק מספר החוקים הלכות חדשות לפי הצורך.

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט (=אם לא תדע מה אומרת ההלכה בנסיבות מסויימות)

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם

וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ … וְעָשִׂיתָ … עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ[3]

ההלכה שיחדשו חכמים הופכת לחלק מן המסורת. לכן היא נקראת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.

*   *   *

הרשות הרביעית

הנה גורם שאינו מוכר במבנה הפוליטי של דמוקרטיה מודרנית. הנביא.

נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן

אפשר לפנות אליו לייעוץ, ואז ולשמוע נסתרות או עתידות. שאול הצעיר הגיע אל שמואל הרואה כדי לשאול על אתונות שאבדו לאביו. ושמואל בישר לו שהוא יתמנה למלך על ישראל, והשאר היסטוריה.

ואפשר לבקש נס. כמו משה רבנו במדבר, גם אלישע הנביא מרפא מים קלוקלים. כאשר המצביא הגוי נעמן, חולה צרעת, פונה לבקש מרפא, זה בדיוק מה שקורה. ונעמן מתחייב לא לעבוד אלילים.

הנביא גם מספק תחזיות מדיניות ובטחוניות. ישעיהו וירמיהו מנחים את מלכי יהודה מתי למרוד ומתי להיכנע. למרבה הצער, לא תמיד שמעו בקולם ולכן עם ישראל יצא לגלות..

ועדיין, הנביא הוא יותר מאשר רואה נסתרות. הוא המקבילה של פעם למבקר המדינה ולקול המצפון. אין לו מינוי רשמי. אין לו צורך במינוי. הוא שומע את א-לוהים שמדבר אליו ומטיל עליו שליחויות.

נתן הנביא גוער בדוד המלך שהרג את אוריה ולקח את אשתו בת שבע. דוד המלך נכנע בפני סמכותו. לאחר שנים רבות, נתן יחזור אל דוד כדי להזכיר לו שהבטיח למנות את שלמה ליורשו. אבל הפעם הוא רק מבקש וממליץ. דוד יכול להסכים או לסרב (וכידוע הוא הסכים). מדוע? מפני שנתן יכול לדבר כנביא רק אם א-לוהים באמת שלח אותו.

יש לנו תיעוד של דברי הנביאים בדורות הבאים (ולכן קוראים להם "נביאי הכתב", בגלל שרשמו את דבריהם לדורות). הם לא רק התערבו בהחלטות המלך בשאלות של מדיניות חוץ ובטחון, אלא גם הוכיחו את הרשויות, את המלך ואת הרשות השיפוטית, כאשר הם מעלו בתפקיד. לפעמים זה היה כרוך בסיכון. ירמיהו הושלך לבור וכמעט נהרג. אבל לנביאים אף פעם לא היו חיים קלים.

הם היו הרשות הרביעית.

*   *   *

קול המצפון

הנה דוגמא לתוכחה מדברי הנביא ישעיהו.

גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ

הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם חִדְלוּ הָרֵעַ

לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה[4]

א-לוהים לא יקבל את בקשותינו. ומדוע? בגלל החטאים. הביקורת מכוונת גם ובעיקר לרשויות השופטת. הדיינים אינם בקיאים בתורה ואינם שופטים ביושר. כן, גם הם עלולים להיכשל ולהכשיל!

עקרון הפרדת הרשויות אינו מספיק כדי למנוע עוולות. יתכן שגם המנהיגים והמלכים וגם השופטים והפוסקים יהיו עובדי אלילים ומושחתים. זה בדיוק מה שקרה בעבר.

לכן אנו זקוקים לנביאים, שיצעקו בקול רם: לזנוח את עבודות האלילים ולנהוג ולפסוק לפי הצדק.

רשות רביעית כזו נדרשת לנו גם היום, ואולי יותר מאי פעם. אבל מה נעשה והנבואה בטלה, כפי שאמרו חז"ל, לפני יותר מאלפיים שנה?

ובכן, דבריהם חיים וקיימים והם מספקים את ההנחיה הנדרשת. נקרא שוב את דברי ישעיהו.

הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ – לא לעשות עבירות!

לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט – נלמד היטב את התורה ואת ההלכה, ואז נדע איך להתנהג ואיך לדון דיני אמת.

אין יותר נביאים, אבל דבריהם זמינים. העיקרון פשוט: ללמוד תורה, להבדיל בין טוב ורע, וליישם.

בני אדם עלולים להתקלקל. הנביאים לימדו: התורה מחכה לכולנו, שנלמד ונחזור להיטיב.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים פרשת שופטים יז:טו – כ

[2] דברים פרשת שופטים טז:יח

[3] דברים פרשת שופטים יז:ח – יא

[4] ישעיהו א:טו – יז