עצירה למחשבה על פרשת שלח תשפ"א: לאן נעלם קרבן הגר?
בפרשתנו לומדים שגר יתקבל בברכה כחלק מהעם היהודי לכל דבר – ועליו גם להביא קרבן. והנה, החובה הזו בוטלה ונעלמה, עד שאפילו בקיאים בהלכות גיור לא תמיד יודעים שפעם היתה כזו דרישה.
איך ועל סמך מה ביטלו חכמים את חובת הקרבן? ומה אנו לומדים מכאן על כוחה של סברה?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לא כל אחד נולד יהודי, אבל כל אחד יכול להיות יהודי – להתגייר.
חכמינו הציגו רשימה של תנאים שדרכם יהפוך הנכרי ליהודי[1]. פעולות מעשיות: מילה לגברים וטבילה לגברים ונשים. והבעת מחוייבות נפשית: קבלת עול מצוות.
ויש עוד תנאי שכמעט ואינו מוכר היום: הבאת קרבן מיוחד, קרבן הגר.
וזה נלמד בפרשתנו.
לאחר רשימה של תוספות הבאות עם הקרבן[2], נסכים של יין וקמחים של מנחות, נאמר:
וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם –
וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַידֹוָד
כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ – כֵּן יַעֲשֶׂה
לפי הפשט, לא מדובר כאן בכלל על גיור, אלא על כך שגר חייב באותם חובות וזכויות של יהודי מלידה, עד לפרטי הקרבן האחרונים. אולם חז"ל דרשו מכאן שהגר חייב בקרבן.
גר מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל – גר מביא קרבן כדי להיות חלק מהעם
ודי בקרבן מינימלי.
אשה ריח ניחוח לה'. איזה דבר שכולו לה'? הוי אומר – עולת העוף.
אבל אם קרבן הוא אחד מתנאי הגיור, אז מה יעשה גר שאינו יכול להגיע למקדש? זו שאלה רלוונטית כי בזמן המקדש היו שהתגיירו, למשל, ברומא. הפתרון: הגר יפריש כסף לקנית הקרבן גם אם לא ישתמש בו בפועל. וזה מספיק טוב.
אז איך נעלם הקרבן מרשימת תנאי הגיור?
****
חוששים לתקלה
קשה למצוא שאלה למדנית טובה שלא נזכרה קודם לכן בתלמוד. גם הנושא שלנו נידון שם, אם גם בקיצור רב, כדרך הגמרא.
האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים? כשאין אפשרות לקרבן נפסיק לקבל גרים?
אמר רב אחא בר יעקב: וכי יגור אתכם גר – יגור לשון עתיד. גם כשאין מקדש.
גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו – גם כשאין מקדש הגר צריך להפריש כסף.
אמר רבי שמעון: כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה, מפני התקלה – לאחר החורבן ביטל רבן יוחנן בן זכאי את החובה הזו!
מהי תקלה? ובכן, צריך להיזהר מאד בשמירת כסף שהוקדש. שימוש בו, גם בטעות, הוא עבירה חמורה שנקראת "מעילה". לכן עדיף לא להפריש ולא להסתכן.
ואכן, הלכה למעשה, מאז ועד היום, אין הגר מפריש לא קרבן ולא כסף. ואין זה מעכב את הצטרפותו אלינו, לעם היהודי.
והחיוב המקורי ממש נשכח. גם הבקיא בהלכות גיור לא תמיד יודע שפעם היה חיוב כזה ובוטל.
****
כוחה של סברה
למדנו כאן, בקצרה, הלכות גיור וכיצד הן התפתחו והשתנו לאחר החורבן. זוהי דוגמא לסמכותם של חכמים לשנות את הדינים שמתפרשים בתורה.
יותר מכך, אנו לומדים שחכמים רשאים וחייבים לשנות את הדינים לפי הצורך של זמנם ולפי הבנתם. זה מה שנקרא "סברה".
והסברה היא שעומדת בתשתית של כל הלכות גיור. המעיין בסוגיות – שרק מיעוטן הובאו כאן – יגלה שכל דיני גיור אינם מפורשים בתורה שבכתב והם נלמדים מן הסברה. הסברה בוחרת את המקורות בתורה שבכתב והסברה מכתיבה את פירושם ואת ההלכות שיילמדו מהם.
הנה כך מבאר רבי יהודה הנשיא את שיטתו בדיני גיור.
מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם – אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים.
לפני הברית עם אלוקים, גם בני ישראל היו גויים. לאחר יציאת מצרים, נערכה ברית גיור ומשם לומד רבי יהודה הנשיא את הלכות הגיור[3].
וַיִּשְׁלַח (משה רבנו…) אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַידֹוָד פָּרִים – קרבן
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – זו הברית, קבלת עול תורה ומצוות.
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְדֹוָד עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – זו הזאת דם, אבל – שימו לב – רבי יהודה הנשיא אינו סבור שזה אחד מדיני הגיור. הסברה מראה לו שהפרט הזה אינו מיועד לדורות ולא נהג אלא אז באופן חד פעמי.
ולמרות שאז הקריבו פרים יקרים, רבי יהודה הנשיא מצריך את הגר בקרבן מינימלי, שני ציפורים, מה שנקרא "קן". ושוב המקור הוא מסברה.
להביא פרידה אחת אי אפשר, שלא מצינו בכל התורה כולה – ציפור אחת זה פחות מדי.
לא אמרו קן אלא להקל עליו. – אבל בוודאי שהתורה תתבע מהגר קרבן יקר של שור. כללי הגיור לא נועדו כדי להכביד על מי שרוצה להיות חלק מעם ישראל.
נסכם: לא חייבים להיות יהודי כדי להיות אדם טוב בעיני א-לוהים ואדם. אבל מי שרוצה להיות חלק מן העם היהודי יתקבל בשמחה. וחכמים עיצבו את כללי הגיור כשהם מפרשים את הפסוקים לפי הסברה הבסיסית: לא לנעול דלת בפני גרים.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בבלי כריתות ח:ב – ט א וגם השאר לקוח משם.
[2] במדבר (פרשת שלח) טו:יג – יד
[3] שמות (פרשת משפטים) כד:ד – ח