עצירה למחשבה על פרשת שמות תשע״ח: הנסיך המאושר, הגרסה היהודית
יש צמתים בחיים שבהם הכל יכול להשתנות. החלטה חפוזה או מוטעית תפסיד עולם ומלואו. החלטה נבונה וישרה משנה את ההיסטוריה.
הפרשה שלנו מתארת את ראשית דרכו של האיש החשוב ביותר בתולדות העם היהודי. אנו מלוים אותו מרגע לידתו אל אימוצו הניסי בידי משפחת המלוכה במצרים, ומכאן אל הדרך שהוא עושה בחזרה אל עמו. לעתים יש רגעים גדולים של הכרעה להאבק למען הצדק ולשלם אחר כך את המחיר. ויש ימים, חודשים ושנים של המתנה, כאשר כל מה שנשאר הוא לחלום ולהתגעגע – ואולי גם לעשות סימנים כדי לא לשכוח מהיכן באת ולאן אתה רוצה להגיע.
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
יש צמתים בחיים שבהם הכל יכול להשתנות. החלטה חפוזה או מוטעית תפסיד עולם ומלואו. החלטה נבונה וישרה משנה את ההיסטוריה.
הפרשה שלנו מתארת את ראשית דרכו של האיש החשוב ביותר בתולדות העם היהודי. אנו מלוים אותו מרגע לידתו אל אימוצו הניסי בידי משפחת המלוכה במצרים, ומכאן אל הדרך שהוא עושה בחזרה אל עמו. לעתים יש רגעים גדולים של הכרעה להאבק למען הצדק ולשלם אחר כך את המחיר. ויש ימים, חודשים ושנים של המתנה, כאשר כל מה שנשאר הוא לחלום ולהתגעגע – ואולי גם לעשות סימנים כדי לא לשכוח מהיכן באת ולאן אתה רוצה להגיע.
(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו
הנסיך המאושר יוצא מהארמון כדי להכיר את בני עמו…
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם
מזדהה איתם…
וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו
… ומנסה להגן עליהם.
(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל
הריגתו של המצרי נעשתה אולי מתוך כעס אבל היא היתה מחושבת. משה בדק אם יהיה מי שידע על כך לפני שבחר להרוג את הרודף.
אבל זה לא עזר לו.
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה … וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה
הנסיך המאושר מאבד הכל ונאלץ לברוח. לאן ילך?
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן
בחוץ לארץ.
וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר
הבאר היא מקור המים, מקור החיים. במדין, ארץ מדברית, על אחת כמה וכמה.
***
על הבאר
מה קיוה משה להשיג? אירוח? עבודה? אם אלו היו תוכניותיו ותקוותיו, הן התנפצו ברגע אחד.
(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן
הבנות החרוצות שואבות מים מן הבאר, ממלאות את השקתות, ומתכוננות להשקות את הצאן.
(יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם
אילו היה הסיפור מתרחש היום היינו קוראים על כנופיית בריונים שמגיעים לתחנת דלק ומכריחים את הנהגים בתור לא רק לוותר להם, אלא גם לתדלק עבורם.
כך עשו הרועים: הם הניחו להן למלא את השקתות, כדי לחסוך לעצמם מאמץ. הרועות יצטרכו לחכות שהרועים יגמרו להשקות את צאנם שלהם, ואז ייאלצו לעבוד ולמלא את השקתות מחדש.
מתבקש להשוות את מדין לחרן. אפשר להבין מדוע לאברהם היתה הערכה לארץ מולדתו. עם כל החסרונות, שם רועה יכלה לשאוב מים בלי שיגזלו אותה. כאן, במדין – לבנות אין סיכוי מול גברים. ואין איש שעוזר להן.
אבל רגע – יש ויש. הוא נחת כאן היום בבואו ממצרים.
וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן[1]
האם נלחם משה בכל הרועים? או שמא היה די במראהו הסמכותי, שהרי עדיין היה לבוש כנסיך מצרי?
***
לנבואה יש פז"מ
כאשר הבנות שבות הביתה, האב מתפלא: איך זה חזרו כה מהר. מכאן נלמד שגזילת התור והמים היתה מעשה קבוע ולא היה מי שיגן עליהן.
(יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם
רק כעת מספרות הבנות לאביהן את מה שקרה להן ליד הבאר.
(יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן
האב מתפלא על הבנות שהשאירו את הזר מאחור. (ואולי הוא, אב לשבע, חושב על מציאת בעל…)
(כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ [היכן הוא] לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ – קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם
אין אנו מתקשים להשלים בדמיוננו את מה שקורה אחר כך.
(כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה
משה מוצא בית ובת זוג. והימים עוברים.
(כב) וַתֵּלֶד בֵּן
משה כבר אב לילד. אבל הוא אינו שוכח מהיכן בא ולאן הוא רוצה לחזור.
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם – כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה
משה מקפיד לזכור. כאן – ארץ זרה. שם – משפחתו ועמו. והוא מייחל לחזור ולעזור להם.
והוא עושה לו סימנים. כמו שמו של הבן.
והשנים חולפות…
משה לא ידע – אבל אנו יודעים את המשך הסיפור. הסנה הבוער כבר מחכה לו ליד הר חורב…
המשך יבוא.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] שמות ב.