עצירה למחשבה על פרשת שמות תשפ"ב: כוח, חולשה, אמת

ילד מאומץ, נסיך מפונק שמוותר על מנעמי הארמון למען אחיו, גולה שממשיך לרדוף צדק, ורועה צאן שמשלב התמדה עם ערנות מחשבתית של אדם צעיר – מה התכונה החשובה ביותר של משה שאנו מגלים בפרשה, שתהפוך אותו למשה רבנו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כדי להכיר את משה מן הפרשה שלנו, אנו צריכים לשכוח לרגע את מה שאנו יודעים עליו, הנביא שקיבל תורה, החכם המושלם לפי תיאורו של הרמב"ם.

הפרשה מציירת לנו את התפתחותו של משה, מילד מאומץ בארמון המלך אל גולה עני בארץ זרה ושוב אל האיש שיישלח לגאול את עמו ממצרים בשליחותו של א-לוהים.

אנו מכירים את לבו הטוב: הוא יוצא מן הארמון לחפש את אחיו והוא מסתכן כדי לגונן עליהם. את מסירותו לצדק: מייד עם הגיעו למדין הוא מסתבך במאבק למען בנות האיש שיהיה חותנו. אחר כך יכולתו להסתגל לכל מצב ואת התמדתו: הנסיך הופך לרועה צאן.

רועה צאן – אבל תמיד ער וחושב. שיח קוצים בוער בלי להישרף מעורר את סקרנותו. הוא מתקרב.. ואז – הפתעה אדירה. א-לוהים מדבר איתו. מציג את עצמו. מטיל עליו שליחות.

וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

האם משה מייד מסכים ואומר: אלך כאשר שלחתני…

לא, ממש לא!

לפנינו שיחה ארוכה, שמתחילה בעיבוד תוכנית ומסתיימת בויכוח מדהים של אדם עם א-לוהים[1].

ראשית, משה שואל על פרטי התוכנית. וא-לוהים נותן לו תוכנית מוכנה.

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי לֵאמֹר

פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם

וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם

רגע. שאלה. איך משה יוכיח שהכל נכון? התשובה: שרשרת מופתים. המטה שהופך לנחש ושוב למטה, היד שמצטרעת ומבריאה, מי היאור הופכים לדם ונשארים דם.

למדנו שמשה נחן בחשיבה ניהולית – וגם ביכולת לבקר ולחפש שיפורים. אי אפשר להיות מנהיג בלי זה.

אבל זה עדיין לא הכל.

****

לעמוד מול האמת

הגענו אל הויכוח הגדול. למרות שיש לו את כל התשובות – משה בכלל לא מתכוון לקבל עליו את התפקיד!

לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי

כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי

מה זה אומר בדיוק? האם למשה היה ליקוי דיבור, כמו גמגום? התשובה של א-לוהים מצביעה על בעיה אחרת.

… וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר

מה חסר למשה? היכולת לדבר ולשכנע.

בעיון קודם השוינו בין נסיונו של ראובן לבין נסיונו של יהודה לשכנע את האחים לא להרוג את יוסף. ראובן נכשל ויהודה הצליח. מדוע? מפני שהוא ידע איך לדבר איתם.

(ראו: וישב תש"פ: קורס למנהיג המתחיל )

ראובן לא הכיר בחולשה שלו. משה כן.

אמנם זו החולשה שלו, אבל היא מאפשרת לנו לגלות שתי תכונות חשובות ומופלאות של משה.

ראשית, הוא מכיר את עצמו. בניגוד לראובן, משה מודע לעצמו ולחולשותיו.

הפילוסופים היוונים ניסחו לראשונה, לפי הידוע לנו, את הכלל של מודעות עצמית. "הכר את עצמך", היא אמרה המיוחסת לחכמי יוון העתיקה החל מן הראשון בפילוסופים שלה, תאלס.

ואצלנו? הכלל הזה אינו מנוסח במסורת שלנו במילים, אולם גדולי האומה שלנו קיימו אותו גם בלי לקרוא לו בשם. כאן אנו רואים את זה אצל משה.

שנית, משה מודה באמת הלא נוחה והמביישת הזו.

אדם מטבעו אינו ער לחסרונות שלו. אם אני מגלה בעצמי חולשה, אני מעדיף לחשוב על משהו אחר ולא להודות בזה. ובוודאי שלא אספר על זה לאחרים!

אבל משה רבנו אינו כל אחד. כל הכבוד ותודה רבה על השליחות, אבל אין לי את הכישורים הנדרשים, אומר משה.

וכאן משה נותן לנו דוגמא אישית. כדי להתקדם – כדי למלא את שליחותנו בחיים – צריך אדם להכיר את עצמו ולהודות לעצמו בחולשות שלו. (זה הצעד הראשון, כי צריך גם צעד שני, לדעת איך מתקנים, אבל זה נושא לפעם אחרת).

משה לא היה מושלם. אבל היה תמיד מוכן להודות בזה. זו ההתחלה שעליה נבנה הכל.

זה מה שעשה אותו למשה רבנו.

ואנו תלמידיו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (פרשת שמות) ג, י – ד, יח