עצירה למחשבה על פרשת תולדות תשפ"ב: מבחני החיים‎‎

לא קל להיות עברי, אבל יצחק מתמודד ומצליח. מה היו האתגרים שלו ואיך הוא התמודד איתם – בשונה מאברהם?

התורה מספרת לנו על אבות האומה כדי שנלמד מהם: החיים קשים, אבל מי שמתמודד מצליח. וצריך להישאר נאמנים לברית עם א-לוהים.

מה אנו יכולים ללמוד מסיפורו של יצחק?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

קשה להיות יהודי. אבל אפשר.

יצחק ממשיך בדרך אביו, נדודים בארץ המובטחת. צפויות לו התמודדויות, הדומות לקורות אביו. יצחק יפתור אותן – בדרכו שלו[1]. בעברית מודרנית, הוא "אינדיבידואל בפני עצמו", כדברי פרופסור נחום סרנא. והכל מתומצת בכמה עשרות פסוקים. מהי דרכו? איך היא שונה משל אביו? ומה עדיף?

****

 שפע, קנאה וגם ויתורים

בשל הרעב, יצחק עובר לגור בארץ פלשתים. באופן חד פעמי הוא עוסק בחקלאות וקוצר יבול ענק. הבעיה: הפלשתים מקנאים בו. לכן הם סותמים את הבורות שירש יצחק מאביו אברהם.

וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד.

המלך הפלשתי חסר אונים להתערב לטובתו, ואולי גם הוא מעדיף שיצחק יעזוב.

הנה יעילותו של יצחק אבינו. בלי מילה נוספת, הוא עוקר למקום חדש: בין ארץ החוף שבה מספיק מים לבין מדבר הנגב.

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם – שימו לב למילה וַיֵּשֶׁב שפירושה השתקעות. האם כאן תהיה לו סוף סוף שלוה? אי אפשר לדעת, אבל הוא מנסה.

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם – אנו לומדים שגם אברהם התמודד עם אותם קנאה והרס.

וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו – זוהי תביעת בעלות. הבאר שלי של אבותי.

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים – זוהי באר עתיקה שנשכחה ולכן היא שייכת למוצא[2]. אבל…

וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם – הרועים מנסים לגזול את הבאר.

וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ – כמו אברהם שנפרד מלוט כדי למנוע מריבה, גם יצחק מעדיף להתרחק. בעימות יש רק מפסידים, והוא זר בטריטוריה שלהם.

וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה  – שוב עימות ושוב ויתור.

הוא מוותר – אבל הוא עדיין קורא לבארות בשמות שמעידים על בעלותו ועל העוול שנעשה לו. עֵשֶׂק (משחק מילים על עסק ועל עושק-גזל) ו- שִׂטְנָה.

וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ – סוף סוף.

וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְדֹוָד לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ – השם החדש הוא הבעת תודה לא-לוהים וגם תפילה שנמשיך לפרות בארץ.

גם אברהם היה בוחר בשם כמו רְחֹבוֹת לבאר השלישית. אבל האם היה קורא בשמות גנאי לשתי הבארות הראשונות – או שהיה בוחר להם שם כמו "מתנת א-לוהים" כדי ליצור השפעה חינוכית?

****

 פיוס ותוכחה

בסופו של דבר, אבימלך, שגירש אותו, חוזר אליו במקומו החדש.

וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ – אבימלך, שגירש אותו, מגיע לביקור. ביקור ידידותי, אבל אם זה כך, מדוע שר הצבא שלו מתלווה אליו?

יצחק אינו חושש לברר. אביו ערך משתה לאבימלך (הקודם) ונתן לו מתנות. יצחק מציג מייד את השאלה:

מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי? וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם…

גם אברהם מתח ביקורת על אבימלך, אבל רק לאחר שנתן לו מתנות, שבע כבשים. ואבימלך התנצל, למרות שלא החזיר את הבאר… יצחק ניגש ישר לענין.

ואבימלך הזה אינו טורח להתנצל. והוא ושר הצבא שלו אומרים יחד:

רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְדֹוָד עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ

רוצה חוזה שלום?

אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם…

יצחק היה יכול להמשיך בתוכחה שלו. עשיתם איתי רַק טוֹב? באמת? אבל אין בזה טעם, והוא מקבל את הצעת הפיוס וההסכם.

וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו – וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם  – הוא אינו מסתכל על העבר אלא על העתיד. הוא מארגן משתה, מחכה למחר לראות שהם רציניים ואינם מתחרטים, ואז הם חותמים בשבועה על העסקה, והוא זה שמשלח את המלך, בהפגנת כוח: אתה אולי המלך השכן אבל כאן אני הקובע.

****

דרכו של יצחק

התורה מספרת לנו על אבות האומה שלנו כדי שנראה כיצד הם התמודדו. המסר הראשון: גם להם לא היו חיים קלים! אבל הם התמודדו, וכל אחד עשה זאת בדרכו שלו.

וזוהי דרך יצחק: להכיר בקשיים, להתמיד ולנסות פתרונות חדשים, להגן על שלך כל עוד זה אפשרי, אבל גם לסגת ולנסות מקום חדש אם ההתמודדות תהיה קשה ויקרה מדי.

וגם לדבר קצר ולענין ובלי דיפלומטיה. לא להזמין עימות אבל גם לא לפחד לברר אמת לא נוחה.

איזה דגם עדיף, של יצחק או של אברהם? אם ניתן להסיק משהו משני הסיפורים, הרי זה שאין תשובה אחת נכונה. זה המסר העמוק של הסיפורים שלפנינו. אנו מכירים דרכי התמודדות מול חיים לא קלים, אבל בסופו של חשבון, כל אחד מאיתנו צריך לעצב את חייו לפי יכולתו שלו – וכמובן בהתאם לכללי המוסר והיושר שעליהם עומדת הברית בין א-לוהים לבינינו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (פרשת תולדות) כו, א – לג

[2] פירוש סרנא לבראשית כאן.