עצירה למחשבה על פרשת תולדות תשפ״א: מדריך למתפלל העקשן

שלום וברכה

רבקה היתה עקרה. מי שמכיר את הכאב – יודע. מי שלא – יכול לדמיין, ולהעזר בדברי עקרה אחרת ידועה לא פחות, רחל אמנו.

הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי

בעולם שבו אין רפואה לעניני פריון (אם כי יש סגולות… שאין להן ערך רפואי), היה רק מסלול אחד.

להתפלל.

וזה היה חידוש עצום בעולם העתיק.

זה לא סתם סיפור כואב עם סוף טוב. זה מדריך לרגעים הקשים והמייאשים של החיים. למעשה, לחלקים הקשים והמייאשים והארוכים של החיים.

והכל טמון כאן, בכמה פסוקים בודדים, בפרשת השבוע.

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בגיל 40 נושא יצחק אבינו את אשתו, נערה כבת 12- זה הגיל המינימלי לנישואין בימים ההם. אבל הזמן חולף ואין להם ילדים. עשרים שנה יחלפו לפני שהזוג ייפקד. ואז הם זוכים בתאומים.

הכל כתוב בפנים. את החשבון עלינו לעשות בעצמנו.

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה לוֹ לְאִשָּׁה

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ

וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם[1]

עשרים שנה!

ציפיה הופכת לערגה. תקוה מתמודדת מול אכזבה קבועה של עוד חודש ועוד חודש בלי הריון.

מי שמכיר את הכאב – יודע. מי שלא – יכול לנסות לשער דרך היכולת האנושית שלנו להזדהות עם הזולת. זה לא ממש מאפשר לחוש את הכאב עד הסוף, אבל באחת הפרשיות הבאות נקרא אודות הכאב והמרירות של עקרה אחרת, השופכת את ליבה לפני בעלה.

הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי[2]

מה אפשר לעשות? באמת, מה אפשר לעשות?

הנה הפתרון של המקרא, הנה הפתרון של אבי האומה יצחק.

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַידֹוָד לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא[3]

להתפלל. זה לא מבטיח שהתפלה תיענה בחיוב. ובוודאי שלא מייד. אבל זה מה שאפשר לעשות.

****

בין קרבן לתפילה

יש כאן רק שלוש מילים, וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַידֹוָד, אז קשה לזהות שיש כאן חידוש עצום.

עבודת האלוקים בעולם העתיק היתה מבוססת על קרבנות. בין עובדי האלילים, נתפס הקרבן כמשהו שנעשה לטובתו של האליל ולכן נתן למקריב זכות לקבל טובת הנאה שכנגד[4].

בעם ישראל, הקרבן נתפס לא כשירות לא-ל אלא בתור ביטוי של מאמץ. האדם מראה את נאמנותו ואהבתו לאלוקים על ידי תשלום מחיר, וככל שהמחיר גבוה, כך סימן שהוא מכבד יותר את האלוקים. לכן קרבן אדם – הפסול והאסור – הוא גם המרשים ביותר.

אבל גם הקרבן אינו הכרחי. נכון שאלוקים רוצה שנתאמץ – אבל לא בסבל אלא בעבודה עצמית על המידות והערכים הראויים שאלוקים דורש מן האדם: צדק וחסד.

שמואל הנביא מעניק לכך את הביטוי המפורסם והברור ביותר. בדרך כלל הוא מתאים את עבודת האלוקים למושגים של העם בזמנו. לכן, גם הוא מקריב קרבן לפני שהוא מתפלל.

וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל

אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל יְדֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ – אל תפסיק להתפלל ולקרוא אל ה'

וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים – שיציל אותנו מאויבינו הפלשתים

וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לַידֹוָד

וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל יְדֹוָד בְּעַד יִשְׂרָאֵל – וַיַּעֲנֵהוּ יְדֹוָד[5]

קודם קרבן ואז תפילה. אבל בדברו עם שאול המלך שמואל מציג דרישה יוצאת דופן בעולם העתיק:

הַחֵפֶץ לַידֹוָד בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְדֹוָד

הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב; לְהַקְשִׁיב –  (יותר טוב) מֵחֵלֶב אֵילִים[6]

לא צריך קרבן! יותר טוב לשמוע בקול אלוקים.

והנה, הרעיון הזה כבר נמצא בפרשתנו. אין צורך בקרבן כדי לבקש בקשות. יצחק פשוט מתפלל.

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַידֹוָד לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא

****

תפילה, סבלנות, עקשנות

כמה זמן זה לקח? כמה פעמים התפלל יצחק עד שאשתו נפקדה? המון!

איננו יודעים כמה זמן אחרי הנישואין החל יצחק לבקש על רבקה. אנו כן יודעים שהוא התפלל שוב ושוב. הפועל וַיֶּעְתַּר, שמשמעו ביקש, הוא בבנין פִּעֵל, המציין פעולה חוזרת ונשנית.

יתכן שזה לקח כמעט עשרים שנה! האם זה לא היה קשה? לחכות עשר או עשרים שנה? לגלות כל פעם מחדש שלא, עדיין לא. בוודאי שזה היה קשה, שוחק.

נדמה שההתמודדות הזו מתוארת יפה ובתמציתיות בפסוק אחד של ספר התפילות, תהלים.

לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְדֹוָד אֲבַקֵּשׁ – אני יודע זאת מבפנים. לבקש מן ה'.

לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְדֹוָד בְּאֶרֶץ חַיִּים – הייתי נשבר אילולא האמנתי בטובו של אלוקים שיכול להושיעני. ולכן:

קַוֵּה אֶל יְדֹוָד – חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ – וְקַוֵּה אֶל יְדֹוָד[7]

קוה – תתפלל! לא נענית עדיין? תתחזק ותתעקש באמונה שזה יכול לקרות – ותתפלל שוב!

כמה זמן זה לוקח? לפעמים עשרים שנה. אבל זה יכול לקרות.

וזה קרה.

רבקה נפקדה. ויצחק והיא ובנם יעקב הם אבות האומה שלנו.

והסיפור לפנינו. והלקח: לבקש. לא להתייאש, לדבר עם עצמנו כדי לחזק את הלב ואת האמונה, ולבקש.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית פרשת תולדות כה:כ – כו

[2] בראשית פרשת ויצא ל:א

[3] תולדות כה:כא

[4] ראו "על עידון המושג בתפילה", משה גרינברג, עמ 13, אשל באר שבע א.

[5] שמואל א ז:ח-ט

[6] שמואל א טו:כב

[7] תהלים כז:ח – יד