עצירה למחשבה על פרשת תולדות תשפ״ג: עשו האבוד
שני בנים היו לו ליצחק אבינו. אחד מהם הפך לאבי האומה. השני פרש.
השני היה עֵשָׂו. איזו דרך הוליכה אותו החוצה?
מה היו היכולות המוחמצות של עֵשָׂו? אלו כללים בחינוך אנו לומדים מכאן?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
נבואות עלולות להגשים את עצמן.
רבקה, עם הריון כפול, חשה את העוברים מתרוצצים. אין לה עם מי להתייעץ. רק לבקש נבואה[1].
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד לָהּ:
שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר
מה הבינה רבקה? הדבר הטוב: יום אחד צאצאיה יתרבו כל כך עד שיהיו לשני עמים.
והרע: הם יהיו שונים זה מזה, ייאבקו זה בזה, ואחד מהם יהיה משועבד לאחר.
ורבקה מפרשת כך: עליה לבחור אחד מהם ולהשקיע בו. השני – ילך לדרך אחרת.
והיא אינה משתפת את יצחק בנבואה, במחשבותיה, בפחדיה.
כאן ובהמשך, שתיקת הפסוקים מלמדת: יצחק ורבקה לא דיברו ביניהם. הם הלכו כל אחד בדרכו שלו, וזה הדבר הנורא. בלי שיחה מלב אל לב, אין חינוך תקין, אין חיי משפחה תקינים.
ועֵשָׂו ישלם את המחיר.
התאומים גדלים, ופחדיה של רבקה מתאמתים לנגד עיניה.
וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה
וְיַעֲקֹב – אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים
ואיך רואים זאת ההורים שאינם מדברים ביניהם?
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו
וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב
יעקב הוא הילד של אמא. עֵשָׂו – לא.
כמה קשה לבן לגדול בלי אהבת אם!
רק יצחק משקיע בעֵשָׂו וגם זה בלי לדבר עם רבקה. הוא מעניק לו אהבה, משבח אותו על יכולתו להיות צייד, לפרנס את המשפחה בבשר משובח. (הימים שבהם יצחק יהיה עשיר גדול טרם הגיעו).
ומדוע? הרש"ר הירש: יצחק, שהיה "עולה תמימה", התרחק מהמולת העולם. יתכן שאהב את אופיו של עֵשָׂו, העז ונועז במעשיותו, המסוגל להנהיג את הבית בכשרון שעלה על שלו.
כנגדו – רבקה ראתה ביעקב את הדמות השלמה, הרחוקה בתכלית מכל מושגי בית אביה.
וההורים עדיין לא מדברים ביניהם…
****
לגדול לבד
עֵשָׂו מגיע לגיל ארבעים ולוקח לו שתי נשים[2]. מדוע אז? מסתברים דברי רש"י:
אמר: אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן.
עֵשָׂו כן משתדל ללכת בדרכו של אבא יצחק!
שתי הנשים, ממוצא חִתִּי, אינן מתאימות לדרך אברהם. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה. אבל עֵשָׂו לא התייעץ עם הוריו והם, כפי שיתברר, לא באמת יידעו אותו על הסתייגותם.
נדלג עוד קדימה: לאחר גניבת הברכות, יעקב בורח לחרן עם משימה: לקחת אשה מבית אחי אמו.
ועֵשָׂו – מתבונן ומפיק לקחים[3].
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן
עשו היה יכול לכעוס על אביו שבירך את יעקב פעמיים. אבל לא. הוא מתאמץ ללמוד מה שאביו לא אמר לו עד היום. וזה עוזר שהוא חכם, מבין דבר מתוך דבר.
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו – בפעם הראשונה עשו מגלה שבנות הַחִתִּי פסולות בעיני המשפחה!
קודם – אף אחד לא אמר לו ואף אחד לא רמז לו.
ולמרות שהוא כועס, בצדק, על אבדן הברכות, הוא עדיין יעשה מה שהוא מבין שאביו רוצה.
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה
יש מבעלי המוסר שהעיר שעֵשָׂו לא באמת עשה מה שהיה ראוי. היה עליו לגרש את נשותיו הראשונות ולקחת מישהי ממשפחת אברהם. אבל קשה מאד להאמין שזה מה שעֵשָׂו היה אמור לעשות. וכי על אדם לגרש את נשותיו? מוטב היה שינסה ללמד אותן את דרך אברהם…
אז מה היה לנו? עֵשָׂו הוא טיפוס לוחם וצייד וזו הדרך שהוא בוחר לעצמו, בעידודו של אביו. הוא יוזם ולוקח לעצמו נשים בניגוד לערכים של הוריו, אבל הוא אינו מודע כלל לכך שזה לא בסדר. וכאשר הוא מגלה זאת – על סמך התבוננות במה שמטיל יצחק על אחיו יעקב – הוא מיישם זאת מייד.
כמה אפשר היה להשיג עם עֵשָׂו אילו היו מדברים איתו מהרגע הראשון, מכוונים אותו להשתמש בכוחותיו בהתאם לדרכו של אברהם…
הרש"ר הירש[4] כותב:
בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים; הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם – אלא גם בחינוכם הלקוי כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות. ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו". יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו.
זה נכון לגבי יצחק ומשפחתו ועֵשָׂו, וזה נכון בכל עת ובכל זמן. גם לגבינו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית (תולדות) כה, כג; כז – כח
[2] תולדות כו, לד ורש"י.
[3] תולדות כח, ו – ט
[4] הרש"ר הירש בראשית (תולדות) כה, כז