עצירה למחשבה על פרשת תצוה תשפ״א: מקדש בלי קרבנות

בימינו, לקורא המודרני עניני המקדש והקרבנות נראים רחוקים וזרים. נכון שיש בימינו האומרים שהם מתגעגעים אל בית המקדש ואל עבודת הקרבנות. אך האם באמת חיוני לשפוך דם יום יום בבית המקדש? האם זהו רצון ה'?

האם בכלל יש צורך במקדש? בקרבנות?

התשובה מסתתרת בפרשת השבוע, והיא תפתיע אותנו.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו שתי מצוות שנעשות בתוך המקדש פנימה, ליד הכפורת.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד

בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְדֹוָד חֻקַּת עוֹלָם[1]

הנרות שלהם לא היו משעווה ופתילה, כמו אצלנו. הם היו בתי קיבול שבתוכם חומר ההדלקה והפתילות. ההדלקה היתה בשמן זית, הטוב בשמנים, ומן ה-כָּתִית, הזך ביותר. מדי לילה הודלקו הנרות במנורת הזהב, שעמדה בחדר החיצוני של המשכן, מחוץ לכפורת אך עדיין בקודש.

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת

עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ, אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ

וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת

וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה

וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו[2]

המזבח הזה עשוי מעצים ומצופה בזהב, והוא קטן בהרבה ממזבח הנחושת של הקרבנות הניצב בחצר המשכן. המזבח הזה אינו מיועד לקרבנות מן החי ואפילו לא לניסוך יין. אלו נעשים בחצר המשכן. כאן תיעשה הפעולה העדינה ביותר של המקדש: הקטרת הקטורת. וזאת פעמיים ביום, באותו הזמן שהכהן נכנס לטפל בנרות של מנורת הזהב.

שתי המצוות האלו חשובות יותר מאשר הקרבנות, כי הן נעשות בפנים, בקודש, ליד הפרוכת. אבל מדוע הן נזכרות בנפרד ממבנה המשכן שתואר בפרשה הקודמת? השאלה חריפה במיוחד לגבי מזבח הזהב שנזכר כאן, כביכול כנושא בפני עצמו, ולא בפרק המתאר את מבנה המקדש ותכולתו. מדוע?

****

מקדש בלי קרבנות

יש מחלוקת מפורסמת בין רבותינו. הגישה הפשוטה קובעת כי עבודת הקרבנות היא חלק מן התורה, כי למה לחשוב אחרת? אבל יש מפרשים שהקרבנות והמקדש הם חידוש שהתחדש בשל חטא העגל. עבודת הקרבנות ניתנה לבני ישראל רק לאחר חטא העגל, מעין ויתור לפסיכולוגיה האנושית. כי קשה לו לאדם לחוש שהוא ועמו עובדים את ה' בלי דם הנשפך על המזבח.

והדעה המפתיעה הזו, שהיה אפשר ויהיה אפשר גם בלי קרבנות, מופיעה במקורות.

רבי יוחנן, שנים רבות לאחר חורבן הבית השני, אומר שדי לנו בחסד, כגון הכנסת אורחים.

בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על אדם

ועכשיו שאין בית המקדש קיים – שולחנו של אדם מכפר עליו[3].

ופירשו רבותינו: כשאדם מכניס לביתו עניים, רעבים וצמאים, ומחייה את נפשם, זוהי הזכות שמחליפה את הקרבנות. ואם מתעכב ליד שולחנו שמא יבואו עניים – אף זו זכות הראויה לכפר[4].

רבי יוחנן מדבר על מצב בדיעבד, לאחר החורבן. שמואל הנביא שולל את הצורך בקרבן מכל וכל. שאול המלך מנסה למצוא חן בעיני ה' בזכות קרבנות שיביא, ושמואל מתקן אותו[5]:

הַחֵפֶץ לַידֹוָד בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְדֹוָד?

הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב; לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים

הווה אומר: לא הקרבן הוא שמכשיר אותנו בעיני ה' כדי שנמצא חן בעיניו, אלא לשמוע בקולו, לציית לדבריו.

ומה הם דבריו? אמנם התורה רחבה מן הים אבל באו נביאים והעמידון על רשימות קצרות, כגון זו[6]:

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְדֹוָד דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ

עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ

מטרותיה החינוכיות של התורה מתקיימות גם בלי קרבנות! וזה נאמר כבר בתנ"ך.

****

המקדש שהיה יכול להיות

הרשו לי להציע דרך אמצעית במחלוקת היסודית הזו. משכן (ומקדש), היו חלק מן התורה, כדי לסמל את נוכחות ה' בתוך העם ובחירתו בעם ישראל. אבל אילולא החטא, עבודות המקדש היו רק הדלקת נרות והקטרת קטורת. וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ. רק לאחר החטא ניתנו הקרבנות.

המקדש כפי שהיה יכול להיות מתואר בפרשתנו. המקדש כפי שהוא נבנה לאחר חטא העגל מתואר בפרשה שעברה.

להסבר הזה יש משמעות אקטואלית. אנו מתפללים שנזכה לבנין הבית השלישי, ובתפילותינו, שתיקנו חכמים, אנו מבקשים להחזיר לנו את עבודת הקרבנות. אבל אפשר גם אחרת.

לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין אומר רבי מנחם הגלילי[7] (אם כי לשיטתו עדיין יהיה מקום לקרבן תודה). הרב קוק טען שבמקדש השלישי לא יוקרבו קרבנות מן החי, רק מן הצומח[8]. האדם יזכה להתפתח ולהשתדרג עד שלא יהיה לו עוד צורך בקרבן בשר ודם.

לפי זה, בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, עשוי להתנהל כפי שהיה אמור להיות לפני חטא העגל: ללא קרבנות, רק עם מנורת הזהב ומזבח הקטורת.

אי אפשר להכריע בשאלה זו היום. כשייבנה בעז"ה בית המקדש השלישי, חכמי ורבני הדור שיזכה לכך הם שיעסקו בה.

אבל התקוה למקדש בלי קרבנות אינה פסולה ואינה טעות. לכן, הקורא המודרני, שקשה לו להתחבר לרעיון של הקרבת בשר ודם, יכול מעתה להרשות לעצמו לחשוב ולהשתוקק למקדש שיסמל את הקשר בין האדם לאלוקים, את בחירת עם ישראל, אך בלי בשר, בלי דם, אפילו בלי קרבנות מהצומח, מקדש שבו יתקיימו רק המצוות אשר בפרשתנו, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד ו- מִקְטַר קְטֹרֶת.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות תצוה כז כ-כא

[2] שמות תצוה ל א-ח

[3] מנחות צז א

[4] מאירי ברכות נה א

[5] שמואל א טו כב

[6] מיכה ו ח

[7] מדרש תנחומא (בובר) אמור יט

[8] חזון השלום והצמחונות, פרק יח, מהדורת ויקיטקסט.