עצירה למחשבה על פרשת תרומה תשפ״ג: המשכן, המקדש, הלב

א-לוהים כורת ברית עם בני ישראל, והוא אפילו מוכן לבוא לגור, כביכול, ביניהם.

העם רוצה מקדש וא-לוהים מבקש להקים משכן.

מה ההבדל? ומה קורה לאחר החורבן?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשה הקודמת א-לוהים כורת ברית עם בני ישראל[1]. הם מבטיחים:

כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

ועכשו א-לוהים כביכול בא לגור ביניהם:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

ומשה יקבל הוראות:

כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן – וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

מִקְדָּשׁ מול מִשְׁכָּן. מה ההבדל?

****

משכן ובחירה

המונח מִקְדָּשׁ מוכר לנו מהצירוף בית-המקדש, המקום המיועד לקרבנות. אבל האם זו גם המשמעות המקורית שלו?

השורש ק.ד.ש, מציין ייחוד למען מטרה. מקדש הוא מקום מיוחד, שהוא של ולמען א-לוהים.

א-לוהים קידש לו את המקום הזה לעבודתו, ואנו מקדישים את המקום, מעבירים את הבעלות אליו.

בעולם העתיק נבנו מקדשים לאלילים כדי שיגורו בהם. לכן הוצבו שם פסלים, שגם זכו לפינוקים שונים, כפי שזה עד היום במקדשיה של הודו.

לכן במקום השורש י.ש.ב התורה משתמשת בשורש ש.כ.ן. ולכן גם מודגש אצלנו: א-לוהים שוכן בְּתוֹכָם. כלומר: בתוכם – ולא במקדש.

המדרש מרחיב לבאר[2].

משה רבינו שואל: השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, וכל שכן הארץ, ואתה אומר לי ועשו לי מקדש?

והתשובה: לא כמו שאתה מחשב, אלא עשרים קרש בצפון, ועשרים קרש בדרום, ואני מצמצם שכינתי ביניכם.

ביניכם – לא במקדש!

בעברית שלנו: משה, אתה צודק! אבל זה סמל לנוכחותי, כלומר לרצוני בכם, לאהבתי אליכם.

לתורה חשוב להדגיש את המסר של בְּתוֹכָם ולא במקדש – ולכן מקדש נזכר עשר פעמים בתורה, ומשכן – 99 פעמים.

בהמשך, כאשר כבשו את הארץ, מיקמו בני ישראל את המשכן בשילה[3].

וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד.

המשכן היה ונשאר אהל. גם הדור החדש ידע: א-לוהים אינו זקוק לבית.

דוד המלך ביקש לשנות את המצב[4].

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה? – הרגש הדתי של דוד מעורר דיסוננס קוגניטיבי: וכי יאה הדבר שבשר ודם, הוא עצמו, גר בארמון מפואר והמשכן – באוהל?

וא-לוהים עונה:

לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן – אהל זה מספיק. הלא זה רק סמל.

****

האם היה כדאי לבנות מקדש?

ועדיין, א-לוהים מקבל את בקשת דוד. בנו יבנה בנין, הלא הוא מקדש שלמה.

ושלמה יודע ומלמד את העם בחנוכת המקדש כי אין זה אלא סמל[5].

הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ?

הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ – אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי?!

המקדש המפואר שבנה שלמה נועד להיות… מקום תפילה, ליהודים ולנכרים, לכל מי שזקוק.

כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם … וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה

וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ

אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ – א-לוהים אינו שוכן בארץ וגם לא במקדש.

ולְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ … כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִ – גם הגויים אמורים להבין את המסר הפילוסופי הזה.

כך מתפלל שלמה, אבל ההיסטוריה לא התקדמה לפי התקוות שלו.

מקדש קבוע הוא דבר מסוכן! אפשר לטעות ולהאמין שהמקדש והפולחן מבטיחים באופן אוטומטי כפרה והגנה, ללא קשר למעשי האדם, לטוב ולרע.

הנביא ירמיהו מזהיר:

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְדֹוָד הֵיכַל יְדֹוָד הֵיכַל יְדֹוָד הֵמָּה

הסוף היה עצוב. חורבן הבית. וזה קרה פעמיים.

ודווקא עכשו, אחרי החורבן, נחשפת משמעותו של הפסוק.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ­– המקדש אינו מבנה חיצוני. כל אדם בונה לא-לוהים משכן, בתוך ליבו – ולפי מעשיו ובחירותיו.

ומי שביטא את הרעיון הזה בצורה ברורה וחדה, כדרכו, היה רבי מנחם מנדל מקוצק:

היכן א-לוהים נמצא? בכל מקום שבו נותנים לו להיכנס!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (משפטים) כד, ז; שמות (תרומה) כה, ח – ט

[2] מדרש אגדה (בובר) (שמות (פרשת כי תשא) ל, יב

[3] יהושע יח, א

[4] שמואל ב ז, ב, ה-ו.

[5] מלכים א ח, כז ושאר הפרק; ירמיהו ז, ד.