סיפור ההתגלות, עשרת הדברות והתורה עצמה, כולם מעוררים שאלות פרשניות ופילוסופיות.
לפני אלפיים שנה כתב החכם פילון באלכסנדריה פירוש פילוסופי ומפתיע לגלות שבדרכו הולכים רוב הפירושים והפרשנים של הדורות הבאים. בלי להכירו, אנו הולכים לאורו עד היום.
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
כולנו קוראים בתורה ומנסים להבין. הוגה הדעות היהודי הראשון שכתב עבורנו – ולא היה תלמיד חכם וספק אם הכיר את התורה שבעל פה – נולד לפני הספירה ונפטר לאחריה. חי באלכסנדריה של מצרים, אך עלה לרגל למקדש. בזקנותו, סינגר על היהדות לפני הקיסר של רומא.
כתב יוונית, אבל חיבוריו תורגמו[1] לעברית, וביניהם "על עשרת הדברות",
תכירו, פילון.
****
ההתגלות והקול הנברא
פילון קורא בתורה ומפרש:
בבוקר המיועד כולם היו מסודרים לפני ההר, לבשו לבן, עמדו על ראשי בהונותיהם וזקפו אזניהם.
ואז… א-לוהים מתגלה.
רעמים עזים מכפי שהאוזן יכולה לשאת, חזיזי ברקים, קול שופר בלתי נראה המגיע למרחק, מַפָּל אש משמים ומסביב ענן כבד, מתנשא מן האדמה ועד לקצה האטמוספירה.
מתוך האש הזורמת מהשמים יצא קול מדהים, שדיבר בשפה מובנת, דברים בהירים וצחים שעליהם אפשר לומר שהם נראו ולא רק נשמעו.
עשרת הדברות.
היתכן שא-לוהים מתגלה ומדבר? האם בני ישראל שמעו דיבור, או רק עברו חויה של שמע פנימי?
והאם אפשר לנו, שאיננו נביאים, להבין מה היה שם, בסיני?
ובכן, כן. צריך לקרוא בתורה ולהפעיל שיקול דעת פילוסופי.
זה היה נס[2], התערבות א-לוהית בטבע.
הא-ל אינו גשמי ואין לו כלי דיבור. הוא גזר שתווצר בת קול בלתי נראית. זו עברה באויר, כמו נשיפה בשופר, והשמיעה דיבור הגוי במילים. והקול נותר בחוזקו כך שהרחוקים שמעוהו כמו הקרובים.
כאן פילון חידש את הפתרון הפילוסופי של הקול הנברא. בעקבותיו ילכו הרמב"ם ורבי יהודה הלוי.
****
טעמי תורה
ומדוע דווקא אלו הם עשרת הדברות? הלא ניתנו בהמשך עוד ועוד מצוות.
נתבונן. הדברות הראשונים הם בין אדם למקום, והאחרונים – חברתיים.
א-לוהים, כותב פילון, הוא אבי היקום ובוראו, ולכן חמש המצוות הראשונות מבטאות את היותו שליט יחיד בעולמו. הוא אינו זקוק לכבוד אבל אנו חייבים בכך.
לכן יש להיזהר בשמו, כי שבועה היא הזמנת הא-לוהים לעדות.
שמירת שבת היא כנגד בריאת העולם.
כיבוד הורים נמצא בדיוק במעבר בין מצוות כיבוד א-לוהים למצוות חברתיות כי ההורים, כמו הא-ל עצמו, מולידים אנשים.
איסורי ניאוף, רצח, גנבה, עדות שקר ותשוקות מגינים על החברה, מכוננים יסודות לחיים הראויים.
גם האיסור האחרון, לא לחמוד, מציל את האדם מחולאים חברתיים.
לכן הדברות הללו במדוייק הם הבסיס לתורה – ולכל חיינו.
וזה מוביל לדיון – פילוסופי – נרחב יותר: מהי מטרת התורה והמצוות?
****
פילוסופיה מדינית ומיסטיקה אישית
היורד בים מכין את צרכי ההפלגה, כמו מפרשים והגה, לפני שיצא לדרך. כך התורה ניתנה לבני ישראל כבר כעת, שֶׁיְּתַרְגְּלוּ במדבר את המצוות שידריכו את חייהם בָּאָרֶץ.
והתורה ניתנה מוקדם ככל האפשר. חיים בחברה מקולקלת, כמו מצרים, שקועה באלילות או שאין לה מוסר וצדק, יוצרים "כתמים" בנפש. אפשר לפרוש מהם – אבל זה לוקח זמן[3].
המצוות מכוננות שיתוף ואיחוד לבבות. וגם צדק: חלוקה לפי המגיע לכל אחד ואחד. כלומר, חיים תקינים ואהבה בין אדם לחברו.
זוהי מטרה חברתית ופילוסופיה מדינית. בחיבוריו האחרים יוסיף פילון שחוקת התורה לא רק מאפשרת להקים חברה ומדינה אידיאלית, אלא שכל העולם יזכו לחיות כך בימות המשיח.
אך התורה מיועדת גם עבור הפרט, ללמד את האדם להתקדש ולהתדבק בבורא.
וההתגלות, כמו הנסים האחרים, היא הוכחה שתעניק אמונה נכונה למקבלי התורה, אנחנו, אל מול מכחישיה בכל הדורות.
פילון מבטיח לנו התקדמות אישית, אם נבחר ונשקיע. יכול אדם לזכות[4] לדבקות בא-לוהים דרך חיי תורה והתבוננות. וזה אומר להשליט את התבונה ולהתרחק מן החומר והתאוות.
פרשנותו של פילון, מדינית ופילוסופית, נראית לנו מוכרת. אנו מזהים את עיבודיה אצל הוגים ורבנים בדורות הבאים, עד ימינו. לפני אלפיים שנה נכתבה והיא ממשיכה לעמוד ביסוד חשיבתנו עד היום הזה.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] כתבי פילון ב, סוזן דניאל נטף, מוסד ביאליק תשנ"א, עמ' 187-213
[2] שם עמ' 194.
[3] פילון ב, עמ' 188.
[4] "דבקות", אפטרמן, הוצאת כרוב תשע"א, עמ' 16 ואילך.