פורים ע״ט: "ומתנות לאביונים" התפתחות מצוות פורים לפי פשט המגילה (תרומתו של מרדכי)

פרק ט, לקראת סיום מגילת אסתר, נראה מיותר. הסיפור כבר נגמר. היהודים ניצלו והגיבורים זכו לגמול המגיע להם. כאן, בעינים מודרניות, היה אפשר לסייםאבל לא, הפרק הזה מוקדש לאופן שבו הפך סיפור הנס לפורים המוכר לכולנו.

ומתברר שזה נעשה בשלבים. והשלב המקורי והמיוחד הוא תוספת של מרדכי.

*   *   *

שנה ראשונה: משתה והודאה

נקדים ונזכיר כי הנצחון הושג במהלך יום אחד, י"ג אדר למנין שהיה מקובל אז וגם היום. ואילו בשושן, עקב התעניינות מיוחדת של המלך אחשורוש, קיבלו היהודים של שושן זכות מיוחדת לחסל אויבים עוד יום אחד.

הבה נראה מה קורה מכאן ואילך. שימו לב כי בדרך כלל ניתן לדלג על הפסוקים המובאים כאן ולקרוא ישר את מה שאחריהם, הסיכום, בעברית שלנו.

(טו) וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:

(טז) וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:

(יז) בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

(יח) וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה

ובכן, בשנה הראשונה, לאחר הנצחון, היהודים מציינים את הנס למחרתו על ידי "יום משתה ושמחה". בעברית שלנו: סעודה גדולה ושמחה באופן כללי.

אנו רשאים לשער כי בניגוד למשתאות שהיו הכלל בפרס של אחשורוש, המשתה היהודי לא כלל פריקת עול אלא הודאה לאלוקים על הנס.

אבל זה כל מה שהיה בשלב הזה. באותה שנה – משתה והודאה.

אנו יכולים לרשום לעצמנו:

1. שנה ראשונה: משתה ושמחה.

ואז…

*   *   *

השנה השניה והשלישית

(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ

היהודים שגרו בכל רחבי האימפריה – חוץ משושן – לא שכחו את הנס ולכן חגגו אותו גם אחר השנה הראשונה. זה נעשה מרצונם הטוב, בהתנדבות. זו לא היתה חובה. אם היה אז שולחן ערוך, ולא היה, אז לא היה בו פרק על פורים.

יתכן שכן היה, בתורה שבעל פה, פרק שקרא על ציון הנס בשנים שאחריו. אנו יודעים שבימי חז"ל, שזה הרבה יותר מאוחר למעשה המגילה, נהגו לציין ימים מיוחדים שהיו בהם נסים, ויש לנו את מגילת תענית שהינה רשימה כזו.

הנוהג העממי שנעשה בהתנדבות ולא בכפיה, מתואר כאן במילים

עַל כֵּן הַיְּהוּדִים … עֹשִׂים

הפועל עֹשִׂים  מציין מה שהכותב רואה לנגד עיניו. הנה, כל שנה, בתאריך י"ד אדר, חוגגים את פורים.

ניתן לסכם:

 בשנים הראשונות: מנהג עממי של הפרזים לחגוג את פורים דרך שמחה, משתה, איסור מלאכה ומשלוח מנות.

*   *   *

מה ראה מרדכי

מרדכי רואה לפניו שתי תופעות.

מצד אחד הוא רואה שהפרזים חוגגים את הנס, מרצונם. ואילו היהודים השוכנים איתו בשושן – לא. וזה אכפת לו.

מצד שני הוא גם רואה כיצד היהודים הפרזים עיבדו את החג החדש שמופיע כאן לראשונה:

שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ

משתה ושמחה כמו בשנה הראשונה. ותוספת: הם הופכים את היום הזה ליום טוב. כלומר אוסרים אותו בעשית מלאכה שאינה לצורך היום, כמו אוכל נפש.

שנית, הם מוסיפים משהו שמעולם לא היה בחגים באופן רשמי. שולחים מנות לחברים.

אנו מכירים היום את משלוח המנות כעיסוק שממלא את רוב הפורים, קונים או מעצבים מבעוד יום משלוחים ומעבירים לחברים ולקרובים ולשכנים.

למעשה, משלוח מנות היה פשוט העברת אוכל בתוך הסעודה, כפי שעשה יוסף לאחיו במצרים, כאשר שלח לבנימין יותר מכולם. כך נהג גם אלקנה באשתו העקרה חנה[1]. אנו מוצאים משלוח מנות בספר נחמיה, שם לרגל החג נחמיה אומר לעם[2]

לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ.

כלומר מי שרוצה לשמוח אוכל מאכל מזין ושותה משהו מתוק – וגם נותן למי שאין לו.

היהודים הפרזים שלחו מנות אבל רק לחברים ולידידים.

וכך הם עשו בשנים הראשונות לאחר הנס של פורים.

ואז החליט מרדכי להתערב.

*   *   *

תרומתו של מרדכי לפורים

זה החלק המעניין ביותר בסיפור.

מרדכי שם לב למתרחש, ומתערב. הוא קובע כללים חדשים. הוא מבטל חלק ממה שהעם נוהג. הוא מוסיף דברים חדשים.

 (כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים

בעברית שלנו: הוא עושה זאת על ידי משלוח מכתבים רשמיים לכל פינות האימפריה אל היהודים בכל מקום ומקום.

 (כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב

הוא מוסיף עוד יום!

והוא פונה אל היהודים בכל מקום. זה לא חג פרטי. כולנו ניצלנו.

והנה התקנה המרכזית שלו:

לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים

ראו את ההבדלים.

מרדכי מבטל את המנהג לשמור את פורים בתור יום טוב, עם איסורי מלאכה.

ההתלבטות אם פורים צריך להיות אסור במלאכה לא נגמרה באותו דור. לאחר מאות שנים אנו מוצאים את רבי יהודה הנשיא נוטע עץ בפורים כדי להראות לעם שזה מותר[3].

והנה השינוי הגדול ביותר:

מרדכי יוצר את הרעיון של מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים

יום פורים לזכר הנס הוא גם היום שבו דואגים לעניים.

וזה מה שאנו עושים עד היום.

ועל זה כותב רבנו הרמב"ם:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו,

שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים,

שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה[4]

פורים הוא לא רק החג שבו אנו מזכירים את נס ההצלה של כלל העם. זה גם היום שבו אנו הולכים בדרכי ה' ומסייעים למי שאין לו.

עכשו נמצא משמעות חדשה בשיר הילדים הידוע: "חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים".

[1] שמואל א א ד-ה

[2] נחמיה פרק ח י

[3] בבלי מגילה ה א.

[4] רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יז