פנחס ע״ח: על כל שאלה תשובה?

מהפך היסטורי ותרבותי לפנינו: בנות צלפחד החכמות[1] תובעות ירושה – ואלוקים מאשר.

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְדֹוָד בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת…

תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה[2]

בחכמה וברגישות לא אבו הבנות לפרט את חטא אביהן. ואם הן שתקו ואם התורה לא גילתה, האם אפשר לדעת?

רבי עקיבא סבר שכן. הכל נמצא בתורה, במפורש או ברמז. צריך רק לדרוש כלומר לחפש ולחקור.

זו ההזדמנות שלנו להכיר את גישתו, שלכל שאלה תשובה. אז מה היה העוון של צלפחד?

*   *   *

חכמת הדרשה

קודם כל, ננסה בעצמנו.

נאמר כי "בחטאו מת" ומכאן שזה היה מפורסם. ועוד רמז: זה היה "במדבר".

לצערנו, זה לא מספיק! רשימת החטאים במדבר ארוכה. ובכלל, מנין שהחטא שלו מופיע בתורה?

רבי עקיבא מתגבר על כל המכשולים. ראשית, הוא מניח שכל החטאים במדבר נזכרו בתורה. ואז הוא בודק ופוסל בזו אחר זו את האפשרויות. ועוד, המילה היתרה "במדבר" יוצרת זיקה עם סיפור אחר.

הנה הפתרון המלא עם הניתוח שלו.

נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר. מה … כאן צלפחד אף … להלן צלפחד.

והוא לא היה בתוך העדה – זו עדת מלינים.

הנועדים על ה' – זו עדת מרגלים.

בעדת קרח – זו עדה של קרח.

כי בחטאו מת – שלא החטיא אחרים עמו…[3] (כלומר שחטא לבדו)

אם מצרפים את כל הפיסות יחד, נותרה אפשרות אחת:

"מקושש זה צלפחד"[4].

פגשנו אותו בפרשת "שלח".

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת…

וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד[5]

שם המקושש לא נחשף, אבל נרמז שהאירוע היה "במדבר", אותה מילה שיזכירו הבנות אצלנו. ה' אמר למשה להוסיף את הפרט הזה כדי לרמוז שצלפחד הוא המקושש.

*   *   *

רבי עקיבא ותלמידיו

לא הכל הסכימו עם רבי עקיבא.

ר' יהודה בן בתירה אומר: עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה

אם מי שאמר והיה העולם כיסה עליו – ואתה מגלה עליו

אלא מאין היה? מן המעפילים היה[6]

ראשית, אולי צלפחד היה בין האומרים "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ"[7] שנפלו בחרב. שנית, וחשוב עוד יותר, גם לשיטתו של ר"ע, אם התורה חסה על בנות צלפחד ולמעשה גם על המקושש והסתירה את זהותו, האם יש רשות לפרסם? יש כאן עקרון שהחברה שלנו היום מאד מאד זקוקה לו. לא כל אמת מכוערת צריך לגלות ולא כל מה שיודעים צריך לומר…

תלמידו של רבי עקיבא מפריך סופית את דבריו.

אמר רבי שמעון:

אי אפשר לומר מקושש היה צלפחד מפני שהיה מקושש בשנה ראשונה… וכי אפשר שיהו בנות צלפחד בנות מלכים נאות וכשרות – הקטנה יושבת ארבעים שנה עד שלא נשאת?[8]

מאז פרשת מקושש העצים – לפני פרשת מרגלים – חלפו כארבעים שנה. אם המקושש היה צלפחד, מתי יכלו להוולד בנותיו, ובנות כמה היו בפרשתנו? למעלה מארבעים? ממש לא, שהרי היו בגיל נישואין, כפי שיתברר בפרשת "מסעי"[9].

ונדחו דברי רבי עקיבא.

אך שיטתו לא נדחתה. רבי עקיבא חידש את אמנות הדרשה, כי כל דבר רמוז בתורה. חבריו חלקו על מסקנתו, אבל לא על דרכו. והדרך שסלל היא דרך הלימוד עד היום הזה – הפעלת ההגיון והסברה כדי להבין את התורה.

וכולנו תלמידיו.

[1] מדרש אגדה (בובר) פרשת פינחס פרק כז סימן א

[2] במדבר, פרשת פינחס פרק כז ג-ד

[3] ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלג

[4] שבת צו ב

[5] במדבר פרשת שלח פרק טו לב-לו

[6] ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קיג

[7] במדבר פרשת שלח פרק יד

[8] ילקוט שמעוני תורה פרשת שלח רמז תשנ, ספרי זוטא פרק טו

[9] במדבר מסעי פרק לו.