פקודי ע״ט: היכולת האנושית והחסד השמימי

הכל היה מוכן: ארון העדות עם הכרובים, מנורת הזהב ושולחן הזהב, מזבח הנחושת והמחיצות ואפילו כיור הנחושת לרחיצת ידי ורגלי הכהנים.

וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו[1]

ועכשו היה צריך להפוך את החלקים הנפרדים ליש אחד מסודר. לבנות מהמרכיבים משכן.

מי יעשה זאת?

אלוקים מצוה את משה[2]:

תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד

וזה כולל הכל: המשכן על אדניו וקרשיו ועמודיו והמכסה; הארון והכפורת מעל; העברת השולחן והמנורה אל מקומם בפנים; מיקום מזבח העולה מבחוץ וכן הכיור ואז המסך מסביב לחצר.

וזה באמת מה שמשה עושה.

וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה

כל זה תוך פחות מיום אחד בלבד, כי בהמשך בוצעו משימות נוספות כמו קידוש הכהנים, משיחת הכלים, הקרבת קרבנות ועוד.

צריך להזכיר כי השולחן והמנורה והכפורת היו עשויים זהב, ושקלו מאות קילוגרמים לפחות לפי הערכה מינימלית – למעלה מכוחו של מרים המשקולות החזק ביותר המוכר לנו היום[3]. וזה לא רק ענין של כוח. איך הרים משה את העמודים שנים בכל פעם והצליח לחבר אותם בזוגות בתוך האדנים? והיו עוד עבודות שמצריכות תיאום וחיבור של חלקים רחוקים זה מזה, פעולות שמצריכות ארבע ידים לפחות,

איך אדם אחד, בן שמונים ומעלה, משה רבנו, הצליח לעשות הכל?

חכמינו עמדו על השאלות אלו, והנה תשובות שהוצעו להן.

*   *   *

שלוש תשובות – או ארבע?

התשובה הראשונה: משה עשה והצליח, מפני שהמשימה בהחלט היתה לפי יכולתו.

בוא וראה כמה גבורתו של משה רבינו שהקים לבדו את המשכן[4]

לדעת הרמב"ם, יש באנושות אישים ואפילו משפחות יוצאות דופן, שזכו בבריאות ובאריכות ימים מעבר למוכר לנו. האבות חיו קרוב למאתיים שנים. יעקב אבינו היה מסוגל להסיט בקלות אבן שבדרך כלל רק כמה גברים בריאים יכלו לגלול אותה מפי באר. אם כן, יתכן שגם משה היה חסון באופן בלתי רגיל. כמובן, נותרת עדיין השאלה על עבודות שמצריכות שילוב של מספר פעולות: בלתי אפשרי ללא שיתוף פעולה עם אחרים…

הפירוש השני, הקל והפשוט, הוא שמשה באמת נעזר באחרים. אמנם, כיון שהוא עשה את רוב העבודה, והם רק סייעו לו, אפשר היה לומר עליו שהוא עשה הכל. יש מונח תלמודי עבור המצב הזה: "מסייע אין בו ממש" (אין לו חשיבות).

אולם האם הפירוש הזה באמת הולם את הציווי להקים את המשכן, משמע ללא סיוע?

והנה האפשרות השלישית: זה נס.

אמר משה: איני יודע להעמידו.

אמר לו הקב"ה: עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו[5]

אלו שעמדו מהצד באמת חשבו שמשה עושה הכל, אבל האמת היא שמשה רק עשה לכאורה, ב"כאילו", והשאר קרה מעצמו, ברצון אלוקים. ועל הנס אין להקשות איך הוא קרה.

אמנם אם נעיין במדרש היטב, נגלה אפשרות הבנה שונה. נקרא שוב והפעם עם ההקשר.

הרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין…

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך – כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם …

עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו ואני כותב עליך שאתה הקימתו

לפי המדרש המלא שלפנינו, לא נאסר על חכמי הלב להרכיב את המשכן. להפך, הם ניסו ולא הצליחו. רק החיבור של החלקים הנפרדים לא עלה יפה. ואז, כאשר משה הצטרף והראה להם את הוראות ההתאמה של החלקים – רק אז זה הצליח.

כלומר, משה הקים את המשכן בעזרת חכמי הלב. הוא רק נתן את ההוראות בפרטי פרטים, והמחיש בתנועות מה לעשות והיכן. כיון שרק אז זה הצליח – לכן על שמו נקראה המלאכה.

בתורה אמנם כתוב שמשה עשה הכל. בא בעל המדרש ופירש לנו את הרקע החסר.

*   *   *

לקחים חינוכיים

ניזכר: האם החויה הפלאית הזו אינה מוכרת לכולנו? לפעמים אנו לוקחים על עצמנו מעשה מורכב, או זקוקים לתיאום של גורמים רבים שקשה לתאם ביניהם. נדמה שזה מעל ליכולתנו, אבל ראו זה פלא: הכל זורם. הכל מצליח, ואפילו בפעם הראשונה.

אנו משתאים: איך הכל הצליח כל כך יפה?  ואנו מבינים: אלוקים מרוצה ממה שעשינו. אלוקים עוזר לנו.

זה היה אז, בהקמת המשכן. אבל זה קורה גם היום, ויכול לקרות – וקורה – לכל אחד מאיתנו…

[1] שמות פקודי לט לב והלאה

[2] פרשת פקודי פרק מ

[3] ראו קרן זוית, נדב שנרב, פרשת ויקהל.

[4] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פקודי, סימן יח, חיבורו של רבי טוביה, בן דורו של רש"י

[5] מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי