פרשת אחרי מות תש״פ: קדושים לִרְצֹנְכֶם

שלום וברכה

בימי הקורונה והפחד, מתבקש לחזור בתשובה ולהתחזק, אבל האם אלוקים רוצה שהקשר שלנו איתו יתבסס על כפיה, או על עסקה של תן וקח?

על סמך מילה אחת בפרשתנו, חכמים הציגו דגם שנראה מודרני מאד בעינינו היום: אלוקים רוצה שנעבוד אותו מתוך אהבה ושמחה, מתוך רצון טוב – ולא מתוך כפיה.

שבת שלום ובריאות

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו אנו לומדים כלל גדול בעבודת הקרבנות – ובעבודת אלוקים בכלל.

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַידֹוָד לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ[1]

בעברית שלנו: אם תקריבו קרבן שלמים – זה שחלקו קרב על המזבח, וחלקו ניתן לאכילה לכהנים וגם לבעלים שיאכלו אותו עם בני משפחותיהם או חבריהם – תעשו את זה לִרְצֹנְכֶם.

הפסוק נראה פשוט, אבל זה לא בדיוק כך. יש שתי צורות שונות להבין אותו. כי מה זה לִרְצֹנְכֶם?

הביטוי "לרצון", לפעמים עם הטיות, מופיע 11 פעמים במקרא. לעתים, זה מציין פיוס ושמחה של אלוקים בקרבנותינו או בתפילותינו, כמו עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל  מִזְבְּחִי[2] או, לגבי תפילה, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי[3]. לפי הבנה זו, הפסוק מבטיח למי שמביא קרבן שלמים שאלוקים יקבל אותו לרצון.

אולם חכמינו פירשו שמדובר כאן ברצונו של האדם. אל תקרי לִרְצֹנְכֶם – אלא מרצונכם.

לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים,

שנאמר: לרצונכם תזבחהו[4]

מכאן אנו לומדים משהו חשוב מאד על מערכת היחסים בין האדם לאלוקים.

אלוקים רוצה שנעשה את המצוות שלנו מתוך בחירה ורצון, לא מתוך כפיה ואפילו לא מתוך לחץ.

*   *   *

רצון מול כפיה

חשוב לציין שיש גם גישה אחרת לגבי זכותו של האדם לבחור לו את דרכו ואת הקשר שהוא רוצה בו עם אלוקים.

לעתים נמצא שחכמים דווקא דוגלים בכפיה. וזה סביר: הרי לא תמיד אפשר להפקיד בידי האדם את ההחלטה מה לעשות ומתי לעשות.

במדרש מפורסם, חז"ל אמרו כי אלוקים כפה על כל עם ישראל את התורה באיומים[5]. הנביא יחזקאל מאיים עלינו כי אם לא נחזור בתשובה מרצוננו הטוב, אלוקים ימלוך עלינו בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה[6]. המהר"ל, רב והוגה דעות מעמיק בן המאה ה16, פירש כי התורה חייבת להינתן בכפיה – שאם לא כן במה ניכרת מעלתה והיותה א-לוהית ולא אנושית.

אבל עדיין, הביטוי בפסוק שלנו, לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ, כפי שפירשוהו חכמים, מביע גישה מתחשבת ומכבדת, המשאירה מקום להחלטתו האישית של כל אחד ואחד מאיתנו.

הבעת תודה לאלוקים, כמו קרבן שלמים, נעשית רק מרצוננו החופשי, בלי לחץ ובלי כפיה.

ויש כאן כלל גדול במיוחד לתקופה הזו שלנו.

*   *   *

עם של בני חורין

הקטע הבא מספר תהלים נראה רלוונטי מאד בימי הקורונה והפחד[7]:

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ

אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֶיךָ אָנֹכִי

לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ

הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה?

זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ

וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי

בְּיוֹם צָרָה – זה בדיוק המצב שלנו, וזה כבר חודשים כך, ולא ברור מתי זה ישתנה לטובה.

אם בוחנים את כל הקטע, אז בקריאה מהירה, יש כאן שני מסרים סותרים. מצד אחד אלוקים אומר, בתרגום לעברית שלנו: תקשיבו היטב, עם ישראל, אני האלוקים שלכם! אבל אין לי צורך בבהמות קרבן שהרי כל העולם שלי. וכי זקוק אני לאכול ולשתות, או לכל צורך שהוא?

אך בהמשך יש פניה אישית: קיים את נדרך להביא קרבן, אם נדרת. ואם יש לך צרות, פשוט תתפלל אלי, ואז אציל אותך. ואז תגמול לי ותכבד אותי, ולפי ההקשר הכוונה להבאת קרבן.

ובכן, זה ברור ופשוט שאלוקים אינו זקוק שנעשה למענו שירות כלשהו, שהרי כל העולם שלו והוא שברא אותו. אבל האם אין כאן הזמנה לעסקה, נדר תמורת הצלה? הרי גם יעקב אבינו נדר בצאתו לגולה והתחייב. וכך מתבקש לכאורה לעשות בעת צרה: להתחייב לשמוע בקול אלוקים, בימים שהיה מקדש גם לנדור להביא קרבן – ובזכות זה להינצל. וכאשר אדם בפחד, זו תגובה מתבקשת.

אולם חכמים פירשו את הפסוקים האלו בהתאם לאופן שדרשו את הפסוק שלנו בפרשתנו. והם יצאו נגד הצעות של תן וקח. אלוקים לא חפץ בעסקאות כאלו!

לא אמרתי אליכם: זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני!

לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים,

שנאמר: לרצונכם תזבחהו[8]

אל תנסו לעשות עסקאות עם אלוקים, דורשים חכמינו. ואל תכפו את עצמכם לשמוע בקולי. אתם צריכים לשמוע בקולי מפני שאתם רוצים, לא מפני שאתם חייבים.

עבודת ה' באה מן הלב, מאהבה.

כמובן, איך לחוש אהבה כלפי אלוקים זה נושא בפני עצמו. בוודאי שזה לא תמיד בא בקלות. לפעמים זה קל ובא מעצמו, כאשר אדם חש הכרת תודה על חסדי ה'. ולפעמים – לפעמים צריך הרבה חכמה והתבוננות. אבל זה כבר נושא אחר.

בכל אופן, כפיה או עסקאות של תן וקח – אינה רצויה.

אלוקים מבקש מאיתנו את הלב הטוב. והוא מבקש, הוא לא מכריח.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא קדושים פרק יט ה

[2] ישעיהו נו ז.

[3] תהלים יט טו

[4] בבלי מנחות קי א.

[5] מכאן הביטוי "כפה עליהם הר כגיגית" כלומר איים להפוך עליהם את הר סיני בשעת מתן תורה אם לא יסכימו. בבלי שבת פח א ועוד.

[6] יחזקאל כ לג.

[7] תהלים פרק נ ז-טו

[8] בבלי מנחות קי א.