פרשת וארא תש״פ: וידעתם כי אני ידוד
שלום וברכה
הסיפור המרתק על המכות מסתיר מאחוריו שאלה טכנית פשוטה. מדוע היה צורך בכל התסבוכת הזו, רוויית הסבל? וכי לא היה פשוט יותר ויעיל יותר אם אלוקים היה מדבר ישירות אל פרעה ומכריח אותו להוציא את עם ישראל מהשיעבוד בפעם אחת?
התשובה מציגה בפנינו את המעמד המיוחד של ההיסטוריה של עמנו, ואת התפקיד שמוטל עלינו עד היום הזה.
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לפנינו הסיפור הדרמטי ביותר בכל התנ"ך. מאז המבול, לא היה עוד כדבר הזה. סדרת נסים שמטלטלת את הטבע. מים הופכים לדם; חיות, קטנות כמו כינים וגדולות כמו תנינים, מופיעות במספרים גדולים, בפתאומיות, מכות במצרים לפי הסדר – ונעלמות. ברד מכה בכל מצרים, חוץ מארץ גושן, מושב בני ישראל. בדומה לכך, מגפה הורגת את כל בהמות מצרים, אבל מדלגת על הבהמות של היהודים.
וכל מכה מתרחשת לאחר התראה מראש, וכפי שהיא באה היא חולפת ממש לפי הזמנה, בהתאם לשיחה המתפתחת בין משה לפרעה.
מרשים מאד. אבל אפשר עדיין לשאול, כפי ששאל משה: מדוע היה צריך את כל המכות האלו, שסיפורן יימשך גם בפרשה הבאה? האם אי אפשר היה להוציא את ישראל ממצרים ברגע אחד? מדוע אלוקים לא התגלה לפרעה באופן אישי ופקד עליו לשחרר את עם ישראל?
* * *
הנס הנסתר של אבימלך
הנה, כך זה היה יכול לעבוד.
בספר "בראשית", אנו קוראים על הנס שנעשה לאברהם[1]. אבימלך מלך פלשתים לוקח לעצמו את שרה אשת אברהם. כדי להציל אותה, אלוקים מדבר עם אבימלך. אישית.
וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה
וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ
ואבימלך ממהר לחזור בו והוא מנסה להסביר את עצמו.
הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג? הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא
בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת
תום לבב ונקיון כפים? לא בדיוק. שרה נחטפה אל בית המלך. אבל זה נכון שהוא לא ידע שהיא נשואה לאברהם. ואלוקים מקבל את ההסבר שלו.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת
וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ (מלחטוא) לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ
אבימלך זוכה להתגלות, ואילו פרעה יורש את חטא אבותיו, ששיעבדו את עם ישראל, ומקבל עונש אחרי עונש בלי אפשרות לחזור בו. לא רק שהוא עקשן באופן טבעי, אלא שאלוקים כופה עליו להמשיך להתעקש, כפי שהוא מודיע למשה מראש:
וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם[2]
איפה הצדק? איפה היעילות?
מדוע אלוקים לא מתגלה היישר לפרעה במקום לשלוח את משה לחולל את עשר המכות?
* * *
סיפור היסוד של האומה
שאלה טובה מחייבת תשובה טובה. שאלה טובה מכוונת אותנו לעבר התשובה.
הגאולה הזו מלכתחילה לא נועדה להיות אירוע פרטי שבין האלוקים לבין המלך, שרק המלך יודע עליו. הגאולה כן נועדה להיות סדרת אירועים ממושכת, פומבית – אפשרית לפי חוקי הטבע אבל ניסית – שתהפוך למסורת המכוננת של העם[3].
אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְדֹוָד
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם
נס נסתר, חד פעמי, אינו יכול להיות בסיס למסורת של עם. מי יודע עליו?
נס גלוי, חד פעמי, כמו קריעת ים סוף, שעליה נקרא בקרוב, עלול לא להספיק. זו שאלה של פרשנות. תופעה חד פעמית יכולה להתבאר כמקרה. מקרה נדיר, מקרה כמעט בלתי אפשרי, אבל עדיין רק מקרה. צונאמי מתרחש מפעם לפעם, ויתכן שצונאמי יתרחש ברגע הנכון כדי להציל עם נרדף. מקרה נדיר אבל עדיין רק מקרה.
סדרת ניסים שכמעט פורצת את גבולות הטבע מעניקה תחושה של ודאות. אי אפשר לבאר אותה בשום אופן אחר אלא בתור מה שהיא: התערבות של אלוקי ההיסטוריה בבריאה שלו למען עמו.
הרעיון הזה, של סדרת הניסים שתהפוך למסורת, הוצג באופן שיטתי, פילוסופי, בידי רבי יהודה הלוי, בספרו העלילתי "הכוזרי", כמעט אלפיים שנה מאוחר יותר. שם, בדיאלוג עם מלך כוזר המבקש להכיר את דת האמת, מסביר לו נציג היהדות[4] כי הבסיס לאמונת ישראל היא, בתירגום לעברית שלנו, המסורת העוברת מדור לדור, שיש לה אמינות כמו עדות ראיה.
וספר שמות מספר לנו כיצד, כדי ליצור את המסורת הזו, אלוקים הניח לעם ישראל להשתעבד לעם זר, על מנת לבנות עם חדש, ותוך כדי כך לספק את הדרך היחידה שבה אפשר לשכנע את הספקן: סדרת ניסים שעתידה להדהד מדור לדור.
כפי שנראה החל מן הפרשה הבאה, אנו ממשיכים לספר את הסיפור הזה בכל הזדמנות, פעם בשנה בסדר פסח ומדי יום ביומו בתפילותינו.
וזה התפקיד שלנו היום – להמשיך לספר את הסיפור.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית וירא כא ג-יח
[2] שמות וארא ז ג
[3] שמות וארא ו ו-ט
[4] ספר הכוזרי מאמר א כה