פרשת ואתחנן תש״פ: משהו אישי מאד על תפילה
שלום וברכה
משה רבנו הוא האדם החשוב ביותר בתולדות עמנו. מעניין אותנו לדעת עליו מה שיותר. אבל התורה ממעטת מאד לספר אודותיו.
והנה, בפרשתנו, הוא מספר לנו סיפור אישי מאד.
משה ליווה את עם ישראל כארבעים שנה, מיציאת מצרים עד ערבות מואב. הם ימשיכו וייכנסו לארץ – והוא יישאר בחוץ, שם ימות.
ומשה משתף אותנו: הוא ביקש והתחנן שאלוקים שירשה לו להיכנס לארץ,
ואלוקים סירב.
למה חשף משה בפנינו את הסיפור הזה שהתרחש בין אלוקים לבינו ואף אחד אחר לא ידע על זה? ומדוע אלוקים הורה לו לכלול את זה בין דבריו אשר בספר "דברים"?
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
זה לא היה סוד. משה רבנו ימות בערבות מואב ובני ישראל ימשיכו לארץ בלעדיו. לכן, ספר דברים הוא נאום פרידה ארוך, דברי משה האחרונים. אבל בפרשתנו יש הפתעה. בין תוכחה להלכה, משה רבנו חושף סיפור אישי: הוא התפלל והתחנן. אולי בכל זאת יזכה להיכנס לארץ[1] – ואלוקים סירב לו.
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְדֹוָד
אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר
אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה
מדוע משה חשף אז את הסוד הפרטי הזה לפני עם ישראל, ומדוע אלוקים הטיל עליו לצרף את הסיפור האישי הזה זכה להיכתב בתורה? מה המסר עבור כולנו מאז ועד היום הזה?
העם לא שאל ומשה לא הסביר. עלינו לחשוב בעצמנו. מסתבר שזו גם כוונת התורה, שנחשוב ונגלה.
מחכים לנו שלושה לקחים חשובים.
* * *
מסירותו של משה רבנו
ננסה להבין: מה חשו ומה חשבו בני ישראל על כך שמשה רבנו עוזב אותם ברגע כל כך מכריע? בעבר, הם ציערו אותו והתווכחו איתו. אבל, כמו ילדים עם אבא, גם ברגעים המתוחים ביותר ידעו שאבא ימשיך לאהוב אותם ולשמור עליהם. על אבא תמיד אפשר לסמוך.
אז איך הוא עוזב אותם בדיוק עכשו?
כאשר אבא נפטר, יש כאב וגם כעס. זו התגובה הטבעית: איך אבא נטש אותי? עם ישראל היו המשפחה הגדולה של משה רבנו. הם היו תלויים בו יותר ממה שילדים תלויים בהוריהם. מותו הצפוי בוודאי מילא אותם בהמון פחד, תיסכול וכעס.
משה רצה להרגיע אותם, להבטיח להם שהוא עדיין אוהב אותם. זה לא שהוא רצה לנטוש אותם. הוא אפילו התפלל שיזכה להישאר איתם. אבל אלוקים לא הסכים.
שידעו: משה רבנו לא הפסיק לאהוב אותם עד הרגע האחרון.
* * *
מה עושים בעת צרה
הלקח השני ידוע, אבל טוב לחזור עליו. מה עושים מול פחד, מול גזירה שאי אפשר להחלץ ממנה?
נכון מאד. מתפללים.
זה בדיוק מה שמשה רבנו לימד את עם ישראל בסיפור הזה.
ניזכר ביעקב אבינו החוזר לארץ ישראל אך פוחד ממה שאחיו אולי זומם נגדו. אז הוא מתפלל[2].
יְדֹוָד הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב
ליעקב היתה הבטחה ועדיין הוא פחד ולכן הוא התפלל. למשה היתה הבטחה ששום דבר לא יהיה בסדר. לא עבורו. הוא ימות בערבות מואב. אבל הוא בכל זאת התפלל.
גם כשיש גזירה עדיין כדאי להתפלל.
זה הלקח השני.
והוא נלמד היטב. מאות שנים אחר כך, ישעיהו הנביא מודיע למלך חזקיהו החולה שנגזר עליו למות. זה בלתי הפיך. אבל חזקיהו מסרב לשמוע לו. הוא מתפלל[3].
אָנָּה יְדֹוָד זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי
וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל
ואלוקים שולח את ישעיהו לבשר לחזקיהו שהוא יבריא. תפילתו התקבלה.
אכן, כפי שאמרו חז"ל, אסור לאדם לעולם להתייאש מאפשרות של רחמים.
אבל לא תמיד זה מספיק. וכאן אנו מגיעים אל הלקח השלישי שלנו.
* * *
אבא אומר לא
ביולי 2007, לפני 13 שנה, נחטף החייל נחשון וקסמן. הוריו ביקשו מכל מי שיכול שיקבל שבת ויתפלל למענו. ואכן, כה הרבה הדליקו נרות שבת והתפללו להצלתו. זה היה רגע מרגש של אחדות.
ואז היתה הבשורה המרה. נחשון הי"ד נהרג ברגע הפריצה לבית בו היה כלוא.
האב, יהודה וקסמן, שנפטר ממש לאחרונה, נשאל בלוויה: מה קרה לכל התפילות? למה אלוקים לא הקשיב?
ברגע הזה התאזר האב בכוחו של איוב, וענה: אבא בשמים הקשיב, אבל הוא גם אמר: לא.
זה הלקח השלישי שמשה רבנו לימד אותנו בפרשה הזו.
אנו מייחלים שלעולם לא נגיע למצב כזה, אבל לכל אדם בחייו צפויים רגעים קשים ומרים שבהם גם התפילות לא ייענו.
צריך להתפלל, תמיד, אבל גם לדעת מראש: לפעמים אלוקים מסרב. אפילו למשה רבנו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] דברים פרשת ואתחנן ג:כג – כז
[2] בראשית פרשת וישלח לב:י – יג
[3] מלכים ב כ:ג