פרשת ויצא תש״פ: והיה ה' לי לאלוקים

שלום וברכה

יעקב זוכה להתגלות: אלוקים מבטיח לו לשמור עליו. ובכל זאת, יעקב חש צורך לנדור.

ממה יעקב פוחד? מעשה באחד מחכמי התלמוד יספק לנו את ההסבר המלא.

ואיך זה נוגע לנו, לחיים הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו? איך לומדים לא לפחד ומה עושים עם הפחד?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יעקב יוצא לדרך. הבה נתלווה אליו בדרכו הבודדה אל העתיד, ונראה איך אבי האומה שלנו התמודד עם פחדיו ודאגותיו.

בניגוד לעבד סבו אברהם, שהגיע בשיירה עם עבדים וגמלים, יעקב יוצא בלי כלום. כפי שיאמר עם שובו, לאחר יותר מעשרים שנה, ואז יהיה בעל משפחה עשיר:

בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה[1]

בלי כלום!

ובאמת, קשיים רבים צפויים לו, לאבי העם שלנו. אבל כבר בהתחלה הוא זוכה למתנה הגדולה ביותר. הבטחה של אלוקים שמעניק לו את ברכת אברהם אבינו. בחלומו[2], אלוקים מתגלה אליו, ומאשר את הברכה שקיבל מאביו, וגם מוסיף את החלק שיצחק לא אמר ולא היה יכול לומר.

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ – העולם מסוכן אבל אלוקים איתך

וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת – בסוף תחזור הביתה

כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ – הכל יתקיים!

*   *   *

התנאי

יעקב מתעורר בבוקר עם ההבטחה המופלאה. ומה הוא עושה? במקום לשיר מזמור תודה, הוא נודר נדר[3], כלומר, בעברית שלנו, מקבל על עצמו התחייבות. ואלו המילים הראשונות שלו:

אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי

וזה מוזר. מה זה ה"אם" הזה? הרי כבר קיבל הבטחה בחלום?

התשובה תגלה לנו משהו על מצבו של האדם מול החרדות של החיים.

הפחד של יעקב אבינו הוא מצבו הטבעי של האדם, וכפי שיתברר, זה נכון במיוחד בדורנו. יעקב מתקשה להאמין שמגיע לו: הרי הוא רימה את אחיו. ומעל לכל, מי יודע אם הוא יצליח להיות ראוי להבטחה גם בעתיד? כך מפרש רבי יעקב בר אידי בתלמוד[4] וכך חוזר ומפרש רבי עובדיה ברטנורא[5].

קשה: וכי מתירא היה יעקב או מסופק שלא יקיים הקדוש ברוך הוא את דבריו?

יש לומר שהיה מפחד שמא יגרום החטא (= שמא ייכשל ויחטא ולא יהיה ראוי)

וכאן עלינו לשאול: האם פחד כזה הוא תגובה בריאה של אדם המכיר בחולשותיו או שמא זו חשדנות יתר שמחלישה את האדם ואדרבה, חושפת אותו לכשלונות?

בתלמוד הבבלי[6] מצאנו מעשה בחכם ותלמידו. רבי ישמעאל ברבי יוסי ראה את תלמידו מפחד. אך במקום להרגיע אותו, הוא מאשים:

אתה חוטא!

התלמיד נבוך. הרי כתוב במפורש[7]

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה

התלמיד מבין כך את הפסוק: טוב להיות בפחד, ואדרבה, מי שמסרב לפחד רק מכין לעצמו את הכשלון!

אבל הרב מסביר לו שזו גישה שגויה. מי שפוחד למעשה חוטא! המעיין שם יגלה שימוש חיובי בפחד: להשקיע במה שצריך להשקיע, כלומר בדברי תורה כדי לא לשכוח. (וכמובן, היום יש ספרים).

לפי הגישה הזו, אם יעקב פחד כי לא האמין שמגיע לו, הוא היה חוטא! אמנם, אם הוא רק לקח על עצמו את החובה להיזהר מכל עוולה וכשלון, זה בסדר.

ומה זה אומר לגבינו?

*   *   *

יעקב ואנחנו

בדורות האחרונים, קשה יותר מאי פעם להאמין בעצמנו. יעקב אבינו קיבל הבטחה אישית בהתגלות. אבל הוא היה יעקב, ואני מה? הלב נוקף: האם אני, עם כל הכשלונות שלי, מגיע לי שאלוקים יהיה איתי? ואם יעקב פחד, מה אני יכול לומר?

אז זו התשובה: כן, בהחלט כן. אלוקים שהתגלה לאבי האומה אוהב גם אותנו.

גם אותי. באופן אישי.

האם מגיע לי? בהחלט כן! קודם כל, ודווקא הפחד הוא ההוכחה. רק אדם טוב, שרוצה להיות טוב, מכיר את הפחד הזה. מי שפוחד שאינו מספיק טוב – הרי זה בגלל שהוא באמת טוב, שהוא באמת ראוי!

האם התובנה הזו עוזרת? כן, אבל צריך להתבונן בה כל פעם מחדש. זו, כמו שאומרים, משימה לכל החיים. תמיד להתחזק, כלומר תמיד להזכיר לעצמי: גם אני אחד מעם ישראל, גם אותי אלוקים אוהב, גם אני יכול להיות אדם טוב, ראוי לאהבת אלוקים. ואם אני פוחד שלא מגיע לי, זה סימן שאני טוב.

וכמו יעקב, אקבל על עצמי להשתדל, שלא יגרום החטא, כלומר שלא אכשל ביודעין. וגם פחד בלתי מוצדק מן העתיד הוא כשלון…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית, וישלח יב יא

[2] בראשית, ויצא כח יג-טו

[3] בראשית, ויצא כח כ-כב

[4] ברכות ד א.

[5] עמר נקא על רש"י כאן.

[6] ברכות ס א.

[7] משלי כח יד