פרשת וישלח תש״פ: צילו של העבר

שלום וברכה

מה קורה כאשר נפגשים שני אחים לאחר שנים רבות של נתק, כאשר המפגש האחרון ביניהם כמעט הוביל לרצח?

שניהם בנו את עצמם. האחד הפך לעשיר מופלג ובעל משפחה גדולה. האחר הצטיין עוד יותר ובנה לעצמו ממלכה. אבל מי הוא זה שמתקשה לשכוח את העבר, ומדוע?

וכרגיל, מה אנו לומדים לגבי עצמנו?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לאחר 22 שנה בגלות, יעקב חוזר הביתה, לארץ אבותיו המובטחת. כעת הוא עשיר מופלג ובעל משפחה גדולה. בינתים, אחיו עשו היגר להר שעיר, ושם בנה לעצמו ממלכה.

יעקב זוכר את היום האחרון שלו עם משפחתו. את האזהרה של רבקה.

הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ[1]

אמו ביקשה שיישאר בחרן עד שתודיע לו שעשו כבר לא כועס. אבל השנים חלפו וההודעה לא הגיעה. יתכן שזה בגלל שרבקה נפטרה בינתים ויעקב לא ידע, לכן, מבחינתו, עשו עדיין מתכנן להרגו.

מה עושים? איך מונעים את העימות? יעקב שולח שליחים, וזה המסר שלו:

כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו

כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב

וָאֵחַר (התעכבתי) עַד עָתָּה

וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ[2]

מילת המפתח, שחוזרת פעמיים, היא לַאדֹנִי. ואת עצמו מכנה יעקב עַבְדְּךָ

האם באמת חש יעקב שעשו הוא האדון מביניהם? יתכן שהוא מחניף לו כי הוא פוחד מנקמת עשו. ויתכן שהוא מתקשה לסלוח לעצמו. אולי הוא מנסה להתנצל על העבר, על הנסיון לקנות את הבכורה, על הרמאות עם הברכות.

כעת נשאר לו רק לחכות בציפיה מתוחה לתשובה של עשו.

*   *   *

רגשות שליליים

והנה, השליחים חוזרים.

בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ

400 איש? זה צבא!

זה באמת היה צבא. עשו יצא מממלכתו למסע כיבוש. כאשר קיבל את המסר של יעקב, שינה מסלול. אבל האם הוא ערוך לקרב או למפגש אחים אוהבים? יעקב שומע את המילים וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ  ובפחדו אינו שומע את המילים הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ. הוא מתעלם מן המילה החשובה כל כך, אָחִיךָ.

הסיפור מוכר: יעקב נוקט בצעדים מתוחכמים. מתנות יקרות, שוב חנופה: הוא העבד ועשו האדון. יש אפילו נסיון בריחה שהיה מצליח לולא הקב"ה שלח לעכבו באמצעות מאבק מסתורי עם מלאך בלילה.

צעדים מתוחכמים. צעדים מבוזבזים.

ומה קרה במפגש[3]?

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ – וַיִּבְכּוּ

אנו יודעים מדוע בכה עשו: מאהבה, מגעגועים. ויעקב? מהקלה. אז עשו אינו מתכוון להרגו. בינתים.

לאחר החיבוק, עשו מתפנה להסתכל על הנשים והילדים.

וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו… וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ

והם? לפי הוראת יעקב, הם משתחוים לו, כולם. שירגיש אדון.

עשו מנסה להחזיר את המתנות היקרות. יש לו מספיק משלו. הרי הוא מלך!

יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ

ויעקב ממשיך בשלו.

רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים – וַתִּרְצֵנִי (קיבלת אותי ברצון)

להשוות את המפגש עם עשו להתגלות? איזו חנופה! זה מה שעושה הפחד. ויעקב מפציר:

קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי

כאן מגשים יעקב את משאלתו הכמוסה. להחזיר לעשו את הברכה הגזולה.

והוא מצליח.

ושימו לב להבדל במילים. עשו קורא לו אָחִי . יעקב ממשיך לקרוא לו אֲדֹנִי. שמונה פעמים חוזרת המילה הזו בשיחה הארוכה שביניהם.

ובסוף, עשו רוצה לשמור על קשר. ויעקב מתחמק.

מדוע?

התשובה מורכבת. יש כאן אפילו שלושה גורמים! אבל כאן נתמקד בחלק אחד שלה. רגשות האשמה.

*   *   *

צל העבר

כאשר נעשה עוול גדול, האם תיתכן מחילה?

ובכן, כן. אבל למי קל יותר ולמי קשה יותר לקבל את העובדה שצריך לפתוח דף חדש?

לצד הנפגע קל לסלוח לפוגע. כלומר, אם חלף די זמן, לפעמים שנים רבות, וגם אז רק בתנאי שהוא בנה לעצמו חיים חדשים לאחר הפגיעות. אבל אז הוא בהחלט מסוגל למחוק את העבר, מבחינתו.

כמו עשו.

דווקא לצד הפוגע, אם הוא אדם טוב, קשה לסלוח לעצמו. הוא גם יסרב להאמין שסלחו לו, שאין יותר כעס ושנאה. הוא פוחד שלעולם לא יימחל לו על השטויות של ימי הנעורים. וכמובן, עליו להתמודד עם רגשות האשמה. כיון שהוא אינו סולח לעצמו, קשה לו להאמין שהצד הנפגע היה מסוגל לסלוח.

כמו יעקב.

אז הנה לקח חשוב שיוצא מן האירוע הזה והוא נוגע לכולנו:

גם אם חטאנו לאחר, ברגע שהתפייסנו, צריך להפסיק לפחד מצל העבר. לשם כך, צריך לדעת לסלוח לעצמנו. לדעת לומר: מה שהיה היה, עכשו התחלנו מחדש.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] תולדות כז מב

[2] וישלח לב ה-ו

[3] פרק לג א-טז.