פרשת חוקת תש״פ: ואז הם שרו
שלום וברכה
בפרשתנו עובר על עם ישראל משהו חדש. משהו טוב.
במשך ארבעים שנה הוריהם נדדו במדבר, ראו נסים כבירים, מגאולת מצרים ועד לירידת המן. אבל, לפחות לפי מה שמסופר לנו, הם מעולם לא העלו בדעתם שצריך לומר תודה. תודה לאלוקים.
הבנים – שגדלו והיו לאבות של הדור הבא – דווקא כן.
ובפרשה שלנו, זה לא רק שהם אמרו תודה.
הם שרו.
ומה אפשר ללמוד מהשירה שלהם?
שבת שלום
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אני מנחש שגם לכם קשה לקרוא שירה. במיוחד בתנ"ך. השירה במקרא כתובה בצורה כבדה, מליצית, כאילו בכוונה היא נועדה להיות קשה לקריאה. ועדיין לא הזכרנו את המכשול של המילים הנדירות, שגם המפרשים לא תמיד בטוחים בפירושן.
אבל שירה, כל שירה, היא גם הביטוי האנושי העוצמתי ביותר של רגש. אז אם מצליחים לעבור את המחסום שמציבים בפנינו הסגנון המיוחד והמילים הנדירות, אז אפשר לגלות משהו מוכר ומפעים: את הרגש שפוקד אותנו לפעמים, ואולי לעתים נדירות מדי. רגש דתי, חוויה דתית.
רוב השירות של התנ"ך נמצאות בספר תהלים, ושם אפשר למצוא את כל הסוגים. החל בשירתו-תחנוניו של האדם הבודד, הפוחד, המייחל לחסד – את שירת הבוטח המקווה לעתיד מאושר – ואת שירתו-תודתו של המאמין שאין לו מספיק מילים כדי להודות לאלוקים על הטוב והחסד שזכה להם.
המזמורים האלו מייצגים את חוויותיו של כל אדם. גם אנו מכירים מהחיים שלנו את המצבים האלו, אבל לא לכל אדם יש את הכשרון לבטא אותם במילים. מזמורי תהלים מפורסמים לא כספר לימוד אלא כמקור לתפילות: אנו יכולים לקחת את המילים משם – ולהשתמש בהן עבור עצמנו.
אבל נחזור לפרשה. בחמישה חומשי תורה יש רק שתי שירות של עם ישראל. פעמיים עם ישראל שר לאלוקים בהכרת תודה על נפלאותיו. הפעם השניה היא אצלנו.
* * *
שירת הים
הפעם הראשונה היתה ביציאת מצרים, ליד ים סוף. קודם לא היה להם על מה לשיר. עד לרגע הזה הם לא יכלו לחוש בטחון. הנסים של עשר המכות חילצו אותם ממצרים, אבל פרעה עדיין היה חי וקיים ולכן איום מתמיד. עכשו, לאחר שראו העם את פרעה ואת חילו מתים על שפת הים, אז עברה עליהם חוויה ששילבה הבנה ורגש.
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד בְּמִצְרַיִם
וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְדֹוָד
וַיַּאֲמִינוּ בַּידֹוָד וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ[1]
הם הפנימו את הנס, הם חשו יראה מפני אלוקים שהציל אותם – יראה, לא אהבה – והם הבינו סוף סוף שאלוקים הוא האלוקים ושמשה הוא נביאו-עבדו.
ואז הם שרו, עשרים פסוקים של תהלה, שהפכו לחלק מן הסידור שלנו בתפילת שחרית.
אבל אז לא העם יזם את השירה. היה זה משה שהחל לשיר ועם ישראל רק הצטרפו אליו.
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַידֹוָד[2]
קודם משה ורק אחר כך עם ישראל.
ואילו אצלנו נאמר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
העם שרו מעצמם, ומשה אפילו לא הצטרף אליהם.
העם למדו מעצמם, גם לבטא תודה לאלוקים על חסדיו, וגם לבטא את זה בשירה.
* * *
שיר החסד והשלום
שירת הים היא ארוכה. אצלנו היא קצרצרה ומלאה ברמיזות שצריך לפענח:
עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם
בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם[3]
צריך לקרוא גם את הפסוק שלפני השירה כדי להבין את הרקע.
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְדֹוָד לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם
עם ישראל היו, שוב, ללא מים. אבל הפעם לא היו מחלוקות ומריבות, וגם לא תלונות. משה קרא לעם וסיפק להם באר בלי הנסיונות והמריבות הרבים שהיו בעבר.
והעם שר מעצמו בהכרת תודה. למרות קוצר הלשון והשפה הקשה אנו עשויים להבין כי הפתיחה כביכול קוראת לבאר לעלות – ולעם ישראל לענות לה, כלומר להודות. הבאר היא מעשה ידי השרים ונדיבי העם – כלומר, משה ואהרן. ואילו המילה בְּמִשְׁעֲנֹתָם עשויה ללמד כי גם הפעם משה חפר את הבאר וסיפק את המים במעשה נס.
ובכן, השירה הזו היא ראשונה בכך שהעם שר אותה מעצמו. אבל יש כאן עוד משהו. השירה בים סוף היתה שירה שלאחר מלחמה. שירה שאפשר לשיר רק לאחר שמנצחים את האויב, לאחר שרואים את החללים שנהרגו. זו שירה של חיים שנאמרת מול גויות שנותרו לאחר קרב.
השירה בפרשתנו היא שירה של שלום, תודה על סיפוק של צורך אנושי קיומי: מים לשתות. השירה הזו נאמרת במצב ובעולם שאין בהם מפסידים, רק מנצחים.
ההתעוררות של עם ישראל לשיר מעצמם מלמדת אותנו עד כמה העם התבגר בדרך הארוכה לארץ ישראל. ה"טריגר" של השירה, ההזדמנות שגרמה להם לשיר, מעידים שהם חשו התעוררות דתית לא לרגל נצחון במלחמה – למרות שהיו כמה מלחמות כאלו בפרשתנו, מול המלכים סיחון ועוג – אלא לרגל תחושת השפע: יש מים.
זו שירה שתאפיין גם את העולם העתיד לבוא, הימים שבהם אין עוד מלחמות אלא רק שפע ופנאי כדי ללמוד ולדעת וללכת בדרך ה'.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] שמות בשלח יד לא
[2] שמות בשלח טו א
[3] במדבר חקת כא יז – יח