פרשת לך לך תש״פ: האשה המושלמת

שלום וברכה

הפרשה שלנו מזמנת לנו הצצה נדירה אל תוך חייהם הפרטיים של אבות האומה שלנו. כרגיל במקרא, הכל נאמר בקיצור. אבל אם נתאמץ להבין את הרקע ואת התחושות המתבקשות, ואם נצטייד בידע על חוקי הסביבה והזמן, נזכה בתמונה מפורטת על אישיותה המדהימה של שרה אמנו.

נתחיל?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

ושרה היתה עקרה.

בזה אמרנו הכל.

עשרות שנים היא כואבת את הכאב של עצמה. עשרות שנים היא חשה בכאב של בעלה. ואז מגיעה ההבטחה האלוקית שמשנה הכל ונותנת תקוה. אבל למי?

אברהם יקבל בן. לה? לא מובטח כלום. המסקנה: יש רק דרך אחת שבעלה האהוב יזכה לבן. והיא, למרות הכאב העצום, לא תעצור את ההיסטוריה מלהתרחש. יש לה שפחה בשם הגר…

וַתֹּאמֶר: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְדֹוָד מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי[1]

זו היה מקובל בימים ההם, אבל אברהם מעולם לא חשב על אופציה כזו. שרה – כן.

אברהם יודע מה זה עולה לה. גם כשהוא מסכים, הוא אינו עושה כלום עד ששרה ממש לוקחת את הגר ושולחת אותה אליו.

והנה, הגר בהריון. ההבטחה עומדת להתקיים. אברהם מאושר, אבל איך חשה שרה?

האם אין היא מקנאת בהגר? האם אין היא מתעוררת כל יום לשמחתו של אברהם בבן המחכה לו ונזכרת שוב שהיא נידונה להישאר עקרה?

וזו רק ההתחלה. מה חושבת הגר השפחה ומה היא עושה? בדיוק מה שאפשר לצפות.

וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה – וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ

הגר הצליחה בקלות לספק לאברהם מה שנבצר משרה עשרות שנים. איך לא תתנשא על גבירתה?

שרה משתפת:

וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה – וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ

השוו נא את תיאור המצב בפסוק הקודם למה ששרה אומרת. בל יאומן. היא מתארת את העובדות בדייקנות, בלי להגזים ולו במילה אחת. אובייקטיביות מדהימה!

*   *   *

החטא ועונשו

אברהם מפקיד את הזכות לענוש את הגר בידי שרה. זה החוק בעולם העתיק.

עכשו מגיע הפסוק שנזקף בעיני חלק מהמפרשים לגנותה של שרה.

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי  – וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ

הרמב"ן[2], השקול והמכבד, כותב כאן מילים קשות מאד:

חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן

אבל עיון משווה בחוקי העולם העתיק מראה שזה ממש לא נכון.

כאשר אמה מעיזה פנים בפני גבירתה, אומרת לה: את לא גבירתי, היא צפויה לעונש כבד על המרדנות שלה. ויש מבחר של עונשים, כל ממלכה וחוקיה. העונשים האלו נראים בעינינו המודרניות אכזריים. הם באמת אכזריים. אבל זו היתה זכותה של שרה בזמן ההוא. הנה הרשימה[3].

היא יכלה להלקות את הגר 30 פעמים בשוט; לקצוץ את אוזנה או להוציא את עיניה. לפי חוק אחד סוגרים את העבד המרדן בכד, ולא ברור אם זו קבורה בחיים או כליאה לזמן קצוב.

העונש הקטן ביותר הוא לעשות לה תספורת מיוחדת של עבדים ולהוריד אותה בדרגה: לשאת בעול עבודות הבית הקשות עם שאר השפחות במקום להיות סמוכה לאדון.

שרה לא עשתה לה שום דבר מהרשימה. היא כן הראתה לה "מי הבוס" ואילצה אותה לבצע תפקידים משפילים. וכפי שהרמב"ן שם לב, זה נקרא "עינוי".

האם הרמב"ן ואנחנו מצפים משרה שתראה גדלות נפש ולא תגיב כלל? או שמא רק תסביר להגר במילים שפגעה בה ועליה להפסיק? האם זה היה אפשרי עם הגר ובימים ההם?

נכון, שרה אמנו לימדה את הגר לקח מר, והמילה וַתְּעַנֶּהָ עושה עלינו רושם כבד ונורא, ובצדק. אבל לפני שנשפוט את שרה לחומרה, נקרא הלאה.

*   *   *

הבריחה

הגר בורחת – משוחחת עם המלאך – וחוזרת. כאן עלינו לשים לב למה שלא קרה. כי מה עושים, שוב לפי חוקי המקום והזמן, לעבד נמלט?

מבית אדונו נמלט… והשיבוהו. אזיקים על רגליו נתן, בשלשלאות אסרו… מעל העלי העבירו,

"נמלט, תפסוהו" על פניו חרת[4].

הגר היתה אמורה למצוא את עצמה בכבלים, מוגבלת בתנועה, ולא לקבל עבודות קלות – של אז – כמו כתישה במכתש. בנוסף – היו פוגעים ביופיה וחורתים על פניה קעקוע שמודיע לכל העולם שהיא שפחה נמלטת.

כל זה לא קרה לה.

מה ההסבר? מסתבר ששרה הבינה שהעונש שנתנה להגר קודם היה כבד מדי עבורה. היא אינה רוצה לפגוע במי שתעניק בן לאברהם – מה שהיא, כזכור, אינה יכולה. אז היא מפסיקה להעניש את הגר לגמרי!

אז מה אתם חושבים על שרה אמנו כעת?

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית פרשת לך לך, פרק טז, א-טו

[2] בראשית פרק טז פסוק ו

[3] מלול, קבצי הדינים ואוספים משפטיים מן המזרח הקדום, בהתאם למפתח של "עבדים" ו"מרדנות".

[4] חוקי אנ אתש, מלול עמ' 343 עמודה ד והע' 73.