פרשת מצורע תש״פ: שני סיפורים על צרעת

שלום וברכה

צרעת היא אחת המחלות הקשות והנוראות שהכירה האנושות. והתורה הטילה חובת בידוד על המצורע. מסתבר שהרחקתו של המצורע מחוץ לכל מחנות ישראל במדבר, וגם ניתוקו מבני משפחתו, נועדו כדי לאפשר לו לחשוב על דרכיו ולעשות תשובה. אבל ההרחקות האלו גם יוצרות בידוד, מונח שמוכר לנו היטב בימים אלו.

בימים אלו קשה להתרכז. אז נסתפק בשני סיפורים על צרעת, המופיעים בתנ"ך. אולי הם לא ילמדו אותנו שיטות רפואיות – את המטלה הזו צריך להשאיר לרופאים. אבל הם כן ילמדו אותנו משהו חשוב על עונש ועל תשובה…

שבת שלום ובריאות

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

עוזיהו, הידוע גם בשם עזריהו, היה מלך בירושלים. אם אנו קוראים את מה שמסופר עליו בספר "מלכים"[1], ניתן ללמוד די מעט. הוא החליף את אביו כשהיה בן שש עשרה ומלך חמשים ושתים שנה, וגם היה צדיק. ואז הוא חלה בצרעת, נשלח לשבת בבית המצורעים, ובנו יותם החליף אותו.

בספר דברי הימים פרק כו יש לנו פירוט רב יותר.

עוזיהו מונה בידי העם לאחר מות אביו בידי קושרים. המלך הצעיר התגלה כאיש חיל, מנהיג ויזם. בימיו היה זכריהו הנביא, והוא נהג להתייעץ איתו בכל דבר, ואכן זכה לחסד האלוקים והצליח.

הוא לחם בפלשתים ולא רק שניצח אותם בשדה הקרב אלא גם הרס את חומות הערים הבצורות שלהם, כדי שלא יוכלו לתכנן מבצעים צבאיים חדשים ולהסתתר מאחורי החומות (זו היתה האיסטרטגיה בימים ההם).

הוא ניצח גם את הערבים שהתגוררו במקומות שונים בארץ בימים ההם. נגד העמונים כבר לא היה צריך להילחם. הם נכנעו מראש ושילמו לו מס (זה בניגוד לתפיסת עולמנו ולאמנת ז'נבה אבל זה היה אז).

והיו לו מפעלי בניה: הראשון שבהם היה בנית עיר שנפלה בידי ממלכת ישראל (שהתפצלה עשרות שנים קודם ממלכת יהודה) והחזרתה לידי בית דוד. קראו לה אֵילוֹת. היום קשה לדעת היכן היא, אבל העובדה שהפסוק מזכיר אותה בשמה ואינו מוסיף פרטים מעידה עד כמה היתה מפורסמת וחשובה.

הוא חיזק את הגנותיה של ירושלים ובנה בה מגדלים. הוא בנה גם מגדלים במדבר והשקיע בחקלאות: חצב בורות לאיסוף מים, גידל מקנה. הוא סייע לשכבה החקלאית, אכרים במישור וכורמים בהרים. אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. לא רק שאהב את האדמה ואת החקלאות אלא ידע להתחשב בעם הפשוט.

הכל נעשה אצלו בגדול, מן החיילים ועד לציוד שנרכש עבורם. מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת – עבור יותר משלוש מאות אלף לוחמים. הוא ידע להפיק רווחים גם מנצחונותיו בשדה הקרב וגם מהשקעותיו בחקלאות כי העם לא חש מנוצל למסים כבדים כפי שהיה בעבר, למשל בימי שלמה.

הצלחותיו פירסמו אותו: וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק

לורנס ג'יי פיטר, פרופסור קנדי לחינוך, היה יכול להבין את מה שקרה בהמשך. בספרו, "העיקרון הפיטרי", הוא מתאר כיצד כל איש מקצוע מטפס עד לרמה הגבוהה ביותר שהוא מסוגל עליה, ושם הוא נתקע. ואם הוא הגיע לשיא המקצועי שלו, הוא מחפש הצלחות נוספות בתחומים אחרים.

זה מה שקרה גם לעוזיהו. המלך המצליח רצה תפקיד חדש. כהונה. וכאן מתחילה הנפילה.

וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּידֹוָד אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְדֹוָד לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

למרות תוקפו של המלך, התייצבו נגדו יותר משמונים כהנים.

וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַידֹוָד

צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד

עוזיהו התעקש. כעס. ואז בא העונש. וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ

לזה כבר לא ציפו. הכהנים זרזו אותו לצאת, והוא לא התנגד. הוא הבין שזה עונש מאלוקים.

וזה למעשה כל מה שמסופר לנו עליו. מעולם לא החלים מהצרעת ולא נטהר. הוא הסתגר במקום מיוחד, בֵּית הַחָפְשִׁית, עד יומו האחרון. הוא זכה אמנם להיקבר בקבורת המלכים, אך עדיין זכרו אותו בתור ה"מְצוֹרָע".

עוזיהו מעולם לא יצא מן הבידוד.

*   *   *

תרופה למאמינים

הרבה לפני שנולד עוזיהו היה נעמן הארמי מצביא מפורסם. והוא היה מצורע. הצרעת לא הפריעה לו לתפקד כשר הצבא.

יום אחד הארמים שבו נַעֲרָה קְטַנָּה והעניקו אותה לאשת נעמן כמשרתת.

אותה נערה, שאיננו יודעים עליה כלום, עתידה למלא תפקיד גדול בהיסטוריה. היא יעצה לאשה לומר לבעלה לפנות לנביא היהודי בשומרון כדי שיוכל להבריא.

אולי כדאי לנסות, חושב נעמן. הוא פונה למלך ארם והלה שולח מכתב למלך ישראל ומתנות לנביא. על שירות צריך לשלם.

מלך ישראל מקבל את המכתב ונבהל וקורע את בגדיו. הַאֱ-לֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ, הוא אומר. הוא מאמין שזו מזימה מצד מלך ארם כדי להתגרות בו, ואולי הוא צדק.

אבל אלישע הנביא שמע את המתרחש וביקש לשלוח אליו את נעמן. תחילה הוא מתייחס אליו בגבהות, שולח אליו שליח לאמור: הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר.

נעמן רותח מזעם. כל כך פשוט להבריא? יש לו תיאוריה משלו לגבי מרפאים ושמאנים, כפי שמכנים היום את בעלי המקצוע הזה באומות העולם. חשבתי, הוא אומר, שזה יתנהל כך: יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְדֹוָד אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע.

הוא רוצה לחזור הביתה בזעם אבל עבדיו משכנעים אותו לעשות נסיון.

והוא טובל לפי ההוראות – ומבריא.

ואז הוא חוזר אל אלישע, שהפעם כבר מוכן לדבר איתו פנים אל פנים, ומכריז:

הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל

לפי הרמב"ן, זוהי תכלית הבריאה, שידעו הכל שיש אלוקים אחד שברא את העולם ומנהיג אותו. והעולם אכן התקדם מאז ימי נעמן ואלישע. רבים המאמינים באלוקים אחד ויחיד, אדון הכל, אם כי הם משלבים זאת באמונות נוספות, חלקן שגויות בעליל…

לאחר יתרו, דומה שנעמן הוא הראשון שמבקש להתקרב לאלוקים וללכת בדרכיו.

בזכות הצרעת. בזכות הריפוי מן הצרעת.

*   *   *

מגפות ונסים

שני סיפורים עם מסר אחד. אלוקים שולח מחלות וגם רפואות. החוטא ייענש, לפעמים לכל שארית חייו. המבקש להתקרב אל אלוקים ולהינצל עשוי לקבל את הרפואה שביקש. ומה טוב אם ידע להסיק את המסקנות הנכונות.

ומה זה אומר לנו, במיוחד היום?

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] מלכים ב טו.