פרשת מקץ תש״פ: שאלה של אמון

שלום וברכה

מדוע לא שלח יעקב את בנימין למצרים כדי להחזיר את שמעון ביחד איתו?

מדוע ראובן לא הצליח לשכנע את יעקב?

ומדוע יהודה כן?

מה היתה המועקה הפנימית ביותר של יעקב? איך יהודה ידע לפתור אותה?

הצטרפו אלינו לקריאה של מה שעשוי היה להתרחש מאחורי המילים של הפרשה.

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

סביר שיעקב חכה להם מחוץ לאהל. ברגע שהודיעו לו שהבנים באופק, הזדרז לצאת לקראתם. הוא היה מוכרח. עליו לדעת שהכל בסדר איתם.

והנה הם מגיעים, חמוריהם עמוסים בשקי תבואה. אחד, שנים, שלושה…

איפה שמעון?

והוא שומע מהאחים: שמעון במצרים. כדי לשחרר אותו, צריך לשלוח לשם את בנימין. זה התנאי.

והוא צועק צעקה גדולה ומרה.

אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם!

יוֹסֵף אֵינֶנּוּ – וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ – וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ – עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה[1]

אין יעקב יודע שהמילים שלו, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, פוצעות עמוק את לב בניו. הרי הם ורק הם אחראים לכך שיוֹסֵף אֵינֶנּוּ. הוא אינו יודע עד כמה הוא צודק. הם יודעים גם יודעים – לכן הם שותקים.

רק ראובן, שלא היה שותף למכירה, וגם ניסה להציל את יוסף, מסוגל לדבר עם אבא.

אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ

תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי

בפזיזותו, אין ראובן קולט שיעקב לא יסמוך על מי שמסכן את בניו בהבל פה. התשובה מגיעה מייד:

לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם

עִמָּכֶם הוא אומר. לא רק לפזיז שקפץ בראש, אלא לכולם.

איני יכול לשאת את הסיכון, אומר יעקב.

ומה יהיה עם שמעון?

*   *   *

המנהיג האמיתי

הימים חולפים ושמעון במצרים.

מסתבר שכל אימת שיעקב חושב על בנו השבוי, הוא מסתכל על בנימין – ונזכר: אסור לסכן את הבן האחרון שנותר. בנה של רחל האהובה, רחל האבודה.

ואז נגמר המזון. על סף רעב, יעקב נאלץ להזכיר מה שבניו נזהרים מאד לא לומר.

שֻׁבוּ

שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל[2]

מי יענה לו? המנהיג האמיתי, שפגשנו בפרשה שעברה.

יעקב מעמיד פנים ששכח, אז יהודה מזכיר לו.

הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם

יעקב כל כך שבור עד שהוא נוהג, בפעם היחידה בחייו, באופן לא חינוכי. הוא מאשים.

לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי, לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח?

לִי הוא אומר, כי הוא חושב כרגע רק על סבלו שלו.

ויהודה מנצל את הרגע. ראוי ללמוד מכוח השכנוע שלו.

שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי

וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם אֲנַחְנוּ, גַם אַתָּה, גַּם טַפֵּנוּ

אל תשכח, סבא, יש לך עוד ילדים וגם נכדים!

*   *   *

השלמה ואמונה

יהודה מבטיח.

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ

אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ – וְחָטָאתִי לְךָ כָּל  הַיָּמִים

זה ההבדל. על מה מבוססת הצעת האחריות של ראובן? על עונש מוות לבנים-הנכדים. אבל אם יקרה הרע מכל לבנימין, אז צריך שעוד בן ימות?

יהודה מבין מה דרוש ליעקב. אחריות אישית.

לעולם לא אסלח לעצמי אם אכזיב אותך, אומר המנהיג לאביו.

והוא גם מספק תשובה למועקה הפנימית ביותר של יעקב. לרגשות האשמה שלו.

יעקב איבד את רחל, שכל כך רצתה בנים ומתה בלידתה. הוא לא שמר עליה. הוא לא אמר לה מעולם, כמו שיאמר אלקנה לחנה, למה לך ילדים ואני טוב לך מעשרה בנים.

יעקב איבד את יוסף, והוא האחראי. הוא ששלח את בנה של רחל לדרך – להיטרף למוות.

איך ישלח את בנימין למצרים, איך יוכל להסתכן. אם יקרה משהו, יעקב ישא אשמה בפעם השלישית.

יהודה מבין. יהודה מציע: תן לי לשאת באחריות.

אלו המילים שמשחררות את יעקב לשחרר את בנימין. להשלים עם הסיכון הבלתי נמנע.

וַאֲנִי – כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי

עשיתי מה שיכולתי, חושב יעקב, והשאר בידי שמים.

לפעמים כל מה שנשאר לנו הוא להסתמך על אלוקים.

ואנחנו, שמכירים את הסיפור כי קראנו אותו כל כך הרבה פעמים, היינו רוצים לנחם אותו.

אל תדאג, סבא, בנימין יחזור, שמעון יחזור, וגם תקבל בחזרה את הבן שחשבת שאבד לעד.

עוד יוסף חי, והוא מלך במצרים.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית, מקץ, מב לו-לח

[2] בראשית מקץ מג ב-יד