פרשת נח תש״פ: המחדל של מגדל בבל
שלום וברכה
אי שם בבבל, בבקעת שנער, בנו צאצאי נח מגדל גבוה – ואז א-לוהים לקח מהם את השפה המשותפת וגרם להם להתפזר לכל עבר.
למה? מה לא היה בסדר? ומה אנו לומדים מזה על המקום האישי המיוחד שיש לכל אחד מאיתנו בעולם?
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לפנינו אחד מן הסיפורים הידועים ביותר: פרשת מגדל בבל. כולם יודעים מה היה שם. ובכל זאת, הבה ננסה לקרוא שוב את הפרשה[1].
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם
על מי מדובר כאן ומתי זה היה? אמנם בפסוקים הקודמים קראנו על הריבוי של בני נח וצאצאיהם, אבל סביר שכאן מדובר בדור השני של יוצאי התיבה, כמה עשרות או מאות בני אדם. והם עדיין יחד. אותה שפה, אותן הסכמות, אותן שאיפות.
והם בוחרים להם מקום יישוב בבקעת שנער, באיזור ממלכת בבל, היום עירק. זה לא הרחק מן המקום שבו היה גן העדן.
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר
זה דבר גדול. כאן מסופר לנו על המצאת הלבנה מן הטין המצוי באיזור. זו אחת ההמצאות הגדולות בתולדות האנושות. בזכותה בני האדם בנו בתים, מוגנים מגשם ושמש.
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
וַיֵּרֶד יְדֹוָד לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם
מה היה לא בסדר בתוכניתם של תושבי הבקעה, עד שא-לוהים בוחן אותם מקרוב?
אתם מוזמנים לחשוב. התשובה בפרק הבא.
* * *
כשלונם של בני הבקעה
יתכן שהחטא היה בנית המגדל, הידוע כ"זיגוראת"[2] בשפה השומרית. זה מבנה גבוה, על בסיס רחב הולך וצר, ומדרגות מדרגות מקיפות אותו עד ראשו. הזיגוראט של אור קיים עד היום, ומתנשא לגובה של 30 מטרים (השג עצום בתקופה ההיא) והיו אף גבוהים ממנו. זיגוראטים נועדו לעבודה זרה אך יתכן שמגדל בבל, הזיגוראט הראשון בהיסטוריה, נועד למטרה אחרת: להנציח את שמו של המלך המקומי או של העם, כפי שנאמר, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם.
אך מסתבר שהחטא שלהם, אם זה בכלל חטא, מופיע בסוף הפסוק. פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
והרי א-לוהים אומר לאדם לאחר בריאתו: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ[3]
וכן אומר א-לוהים לנח ובניו לאחר המבול. פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ[4]
בני הבקעה לא רצו לעזוב אותה. היה להם טוב שם. הם לא רצו לצאת מאיזור הנוחות שלהם, כפי שקוראים לזה היום. והם לא היו מוכנים שצאצאיהם יצאו לכבוש את העולם.
* * *
לא בא בקלות
האם זו עבירה? ממש לא. אנו יודעים זאת בגלל שא-לוהים משבח אותם.
הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם
אחדות זה טוב. אפשר לעשות איתה הכל.
לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת
רק מה, בזכות האחדות, הם יישארו בבקעת שנער ולא ימלאו את השליחות הא-לוהית, לפעול בעולם.
ההמשך ידוע. א-לוהים בלבל את שפתם, והאחדות התפרקה. ממילא, הם התפלגו וכל קבוצה יצאה לדרכה.
שָׁם בָּלַל יְדֹוָד שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְדֹוָד עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ
שימו לב: מחלוקת אינה בהכרח דבר רע וגם לא סוף האחדות. כלומר, אם יש שפה משותפת שבה אפשר להגיע להסכמות. אבל לבני בבל לא היתה שפה משותפת. והם הלכו כל אחד לדרכו.
וזה מסוכם בקיצור בפסוקים שמובילים לסיפור מגדל בבל[5].
אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם… וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל
כך, על כורחם של בני הדור השני לאחר המבול, נבנה העולם.
* * *
לצאת מאיזור הנוחות
לפי ההסבר שלנו, בני בבל נכשלו במחדל: הם היו נעולים בתוך איזור הנוחות שלהם ולא היו מוכנים לחרוג מתוכו.
עד שא-לוהים הכריח אותם.
למדנו כאן עקרון גדול. כאשר א-לוהים מטיל עלינו משימה, הוא לא יתן לנו להתחמק ממנה. ואם איננו הולכים בדרך הרצויה, אז, לטובתנו, א-לוהים יכריח אותנו לשנות מסלול.
זה יכול לקרות לכולנו, לא רק לבני בבל. ואצלם, א-לוהים אפילו לקח מהם תכונה טובה, אחדות, רק כדי לאלץ אותם לחשב מסלול מחדש.
האם זה מוכר לכם? לפעמים א-לוהים ממש מאלץ אותנו לצאת מאיזור הנוחות, לחשב מסלול מחדש, להתמודד עם משימות ותפקידים שלא חשבנו שמיועדים עבורנו. הוא סומך עלינו הרבה יותר ממה שחשבנו שמגיע לנו.
לא תמיד אנו יודעים למה אנו מסוגלים עד שהנסיבות מכריחות אותנו. זוהי יד הא-לוהים.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית פרשת נח יא-ט
[2] https://he.wikipedia.org/wiki/ הזיגוראת הגדול של אור
[3] בראשית א כח
[4] בראשית ט א.
[5] בראשית, נח, י לא-לב.