פרשת נשא תש״פ: מי ידאג לגרים?
שלום וברכה
לעתים אנו קוראים בתורה, ואיננו מבינים את הנאמר. איך זה יכול להיות? הרי התורה ניתנה כדי שנקרא אותה, נבין אותה ונלמד ממנה. מה עושים? איך מבינים את הסתום?
גם בפרשה שלנו אנו ניצבים לפני קטע מסתורי כזה. אבל מי שמעז מצליח. ואפילו נגלה מסקנה מרחיקת לכת, מהסוג שכבר מוכר לקוראי הדף הזה…
וזה גם מאד מתאים לחג השבועות שלפנינו, שקשור, איך לא, לגיור.
ויש לנו גם דף, יותר נכון כמה דפים, גם לשבועות. הפעם גיבור העיון הוא איש החסד המופלא, בועז.
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לעתים אנו קוראים בתורה, ואיננו מבינים את הנאמר. איך זה יכול להיות? הרי התורה ניתנה כדי שנקרא אותה, נבין אותה ונלמד ממנה. מה עושים? איך מבינים את הסתום?
גם בפרשה שלנו אנו ניצבים לפני קטע מסתורי כזה. אבל מי שמעז מצליח.
נסו לקרוא את הפסוקים הבאים השפה קצת קשה, מקראית שכזו, אבל אפשר להבין את המילים ואיך הן מתחברות. ובכל זאת, על מה בדיוק מדובר שם?
(ו) … אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּידֹוָד וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
(ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:
(ח) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַידֹוָד לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו: (פרשת נשא, פרק ה)
נתבונן בינתים רק בשני הפסוקים הראשונים. מתברר שזה מאד מסודר.
פסוק ו: העבירה. אם ננסה לתרגם את הדברים לשפה שלנו, יתברר לנו שמישהו (או מישהי) עשו משהו רע, שנחשב ל"חטא", "מעילה" ו"אשמה". רגע, מה זה היה?
פסוק ז: כדי לתקן את המעוות, צריך להתוודות, להחזיר לבעלים המקורי את הדבר שנלקח ("בראשו" – לפי ערכו המלא, וזו ממש לא העברית שלנו. זו העברית של התורה. נעים מאד). וגם – להביא קרבן (סוף ח').
בואו נחכה לרגע עם החלק הראשון של פסוק ח.
אז הנה השאלה: מישהו לקח משהו, אבל למה זו מעילה ולמה צריך להחמיר איתו כל כך כאשר הגזלן משיב את הגזילה ודיו והגנב משלם פי שנים וזהו, בלי קרבן?
* * *
הכל כתוב במקום אחר
האמת? יכולנו לחסוך לעצמנו זמן רב של מאמץ – והיינו מפסידים תירגול בלימוד פסוקים – אילו היינו נעזרים באמצעי חשוב מאד בלימוד: השוואה למקומות אחרים.
מתברר שהדין שלנו מופיע גם בפרשה אחרת, בספר "ויקרא".
העבירה:
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּידֹוָד וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר … (פרק ה)
אנו יודעים שזה אותו נידון בשתי הפרשיות כי
- מופיע כאן, בתיאור העבירה, הפועל המאיים "מעלה מעל בה' ".
- העונש הוא זהה (ראו שם כי לא העתקתי)
עכשו יש לנו הסבר מלא לפרשה שלנו. במשפט אחד: אדם לקח לעצמו ממון שאינו שלו, נשבע לשקר, ולכן הוא צריך להחזיר את הגזילה בתוספת אחוז וגם להביא קרבן. זהו. השאר – פרטים.
אז מה למדנו?
ראשית, שמי שגזל או שמר לעצמו ממון של אחר וגם נשבע על זה לשקר חייב להשיב את הממון, להוסיף קנס של חמישית (שזה בעצם רבע), ולהביא קרבן.
שנית, תירגלנו פיענוח טקסט קשה תוך השוואה למקור מקביל.
ועדיין נשארת שאלה אחת: מדוע שתי הפרשיות חוזרות זו על דברי זו? זה לא מיותר?
חז"ל כבר הבחינו בזה וענו: אם בודקים, מגלים שבכל חזרה מתחדש משהו.
מה התחדש אצלנו? בשתי מילים: אהבת הגר.
***
העקרון הנוסף ומשמעותו הגדולה
עכשו נעבור אל הפסוק השלישי מפרשתנו:
(ח) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו – הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַידֹוָד – לַכֹּהֵן…
במשפט אחד, מסודר מחדש: אם האיש הנגזל כבר נפטר, הממון לגואל. ואם אין גואל, אז לה', כלומר למשרתיו, לכהנים.
מי זה ומה זה "גואל" שמחזירים לו את הכסף? ובכן, בעברית שלנו זה "קרוב משפחה". אותו אחד שיפדה שדה של עני ויחזירנו לבעלים, או יפדה את קרובו העני אם הגיע למצב שמכר את עצמו לעבד לגוי, או אפילו יקום את נקמתו ויהיה גואל הדם (עד כמה שזה אלים, זה פתרון שמשליט סדר בחברה בלי משטרה).
ועכשו למשהו שהיום אינו מובן מאליו. בעצם, אין אדם שאין לו גואל, כי כל ישראל הם קרובי משפחה, בדרגה כזו או אחרת. אז על מי מדובר בפסוק ח'?
חז"ל פיענחו את זהותו של האיש המסתורי ללא גואל. הגר. יש גרים שמולידים ילדים (למשל, אביו של רבי עקיבא… שכולנו תלמידיו), אבל יש לעתים מי שהתגייר והלך לעולמו כמו עץ יבש, כמו ערער בעריבה. הוא חלק מעם ישראל, מאיתנו, אבל לא נשאר ממנו זכר בעולם הזה. כמה רע ומר למי שאין לו זרע.
גם אם אין אדם שיעשה זאת – התורה מגינה על זכויותיו. כך, העבריין שגזל ונשבע לשקר לגר – והגר נפטר בלי ילדים – יצטרך להביא את ערך הגזילה לכהנים בבית המקדש.
האם שמתם לב מה קורה כאן? עבור מקרה פרטי כל כך נדיר נכתבה פרשה בתורה מחדש. רק כדי להבטיח את זכויותיו של הגר, רק כדי להראות שגם את הגר אסור לגזול ויש להקפיד על השבת ממונו, ולו גם אחרי מותו.
אבל זה עדיין לא הכל. מדוע דווקא לבית המקדש ולכהנים? מדוע זה נקרא "לה' ?"
בדיני קרבנות למדנו כלל: "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". בחברה האידיאלית של התורה, שבה הכהנים הם עובדי השם, וגם אין להם פרנסה משלהם – אז כאשר הם נהנים מן האספקה שה' מעניק להם זה נחשב כמו קרבן.
לפי זה, כאשר הממון הנגזל נמסר לידי הכהנים, זו זכות לגר שהלך לעולמו, ממש כאילו זכה להקריב קרבן בבית ה'.
מכאן למדנו עד כמה הקפיד האלוקים על הדאגה לגר, על שמירת זכויותיו, גם לאחר שהלך לעולמו ולא נותר לו שום גואל.
את הרעיון הזה מצאנו גם אצל הנביא ישעיהו:
ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְדֹוָד לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְדֹוָד מֵעַל עַמּוֹ …
(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת
(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְדֹוָד לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְדֹוָד לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי
(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: (ישעיהו פרק נו)
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *