פרשת קורח תש״פ: מנהיגותו של אהרן הכהן
סיפור רב טלטלות מחכה לנו, גם אם אנו מכירים אותו מילדות. קורח ושותפיו מתאגדים נגד משה רבנו ואהרן הכהן. כל אחד יכול להיות מנהיג. אז למה הם?
בלשונו של קורח: כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְדֹוָד וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ[1]
ההמשך ידוע. המורדים נענשו במוות. אלו נבלעו באדמה ואלו נשרפו באש.
האם יש הוכחה עוצמתית יותר במי אלוקים בוחר?
אבל ממש לא סוף הסיפור. הנסיון של משה ואהרן לא הסתיים. מבחינה מסויימת הוא רק התחיל.
ההמשך יראה לנו כיצד מתנהגים מנהיגים.
שבת שלום
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לילה ארוך מאד עבר על העם באהליהם. היה עליהם לחשוב ולהבין את כל מה שהיה ביום אתמול. המרד, העימות, והמוות הנורא.
אך כאשר הם יצאו למחרת אל העולם שלאחר העונש – הם בחרו להאשים את משה ואת אהרן. לא קורח אשם ולא חבריו. רק משה, רק אהרן. בגללם הכל קרה.
וַיִּלֹּנוּ (התלוננו) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר
אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְדֹוָד![1]
אתם, משה ואהרן, אשמים! בגללכם מתו קורח ודתן ואבירם וכל השאר!
משה ואהרן, ברגע זה, לא ידעו מה לומר. הם נסוגו לכיוון אהל מועד. האם זה היה כשלון מנהיגותי או צעד חכם, להסתלק מהשטח ולתת למתלוננים לחשוב שוב?
בין כך ובין כך, אלוקים הודיע למשה שהוא יתבע את עלבונו ועלבון אחיו. המתלוננים ימותו במגפה.
הֵרֹמּוּ (צאו) מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע[2]
אומר אלוקים. ומשה ואהרן אמורים לתפוס מרחק ולתת לעונש ליפול על מי שמגיע לו.
או שלא?
* * *
ההצלה
האם באמת אלוקים התכוון להשמיד את כל העם? או שזה היה נסיון עבור משה ואהרן?
זה היה הרגע הגדול של שני האחים. קודם, כאשר העם האשים אותם במותם של המורדים, הם לא מצאו מה לענות.
אבל הפעם, לנוכח הגזירה, הם ידעו בדיוק מה לעשות.
הצעד הראשון: תפילה. וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.
ברגע הבא, משה שולח את אהרן להיות בתוך העם. במקום שמשה ואהרן יברחו וייפרדו מאלו שנגזר עליהם להיענש, משה ואהרן הופכים את עצמם לחלק מן העם, כאילו הם אומרים: אם צריך למות, גם אנחנו נמות יחד איתם!
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה – וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם – כִּי הֵחֵל הַנָּגֶף
וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל
וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים
וזה הצליח.
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה[3]
איך הצליח אהרן לעצור את המגפה? האם קטורת ואש מועילים נגד עונש משמים? מה קרה כאן?
הנה ההשערה שלנו: אסור להוציא את המחתה והקטורת והאש של המזבח מן המשכן החוצה. אסור להוציאם להשתמש בהם לצורך חול. אבל זה בדיוק מה שעשה אהרן, נגד ההלכה. על ידי הוצאתם בפומבי, אהרן הכהן הגדול הראה שהמשכן ועבודתו גם יחד הם למען עם ישראל. העם חשוב יותר מאשר המשכן ועבודתו וכליו.
שנית, ואולי יותר חשוב מזה, במקום להתרחק מן העם, אהרן הצטרף אליו. אם יש נגף, הוא מוכן לסבול ביחד איתם!
זו מנהיגות. זו נאמנות של נבחרי העם לעם.
ובזכות זה נעצרה המגפה.
* * *
להכיל ולהצטרף
זה היה הנסיון הגדול של משה ויותר מכך של אהרן, וזה היה הנצחון הגדול שלהם, ושל אהרן הכהן הגדול מעל לכל. הם הראו לאלוקים שהם לא מקפידים על עלבונם, שהם מוכנים לעבור עבירה לשם שמים ולהוציא את המחתה והאש והקטורת מהמשכן, ובעיקר להיות חלק מהעם. אם הם מוכנים לסלוח, האם לא ראוי שאלוקים גם כן יסלח?
וזה מה שקרה. המגפה נעצרה.
מהסיפור המרגש הזה יכול כל אחד מאיתנו להוציא מסקנות אישיות. כמה פעמים אלו שקרובים אלינו אינם מעריכים נכון מה שעשינו עבורם? כמה פעמים מאשימים אותנו במקום להעריך את הטוב שעשינו.
במקרה כזה, הצעד הנכון הוא לא לכעוס, אלא להכיל.
זה לא קל, אבל זו הדרך.
בפרשה גדושה בעונשים ובמוות, מפתיע לגלות את הלקח הזה: הכלה וסליחה הם הדבר החשוב ביותר. זה גם היה השגם הגדול של משה ושל אהרן. הם לא הצליחו להציל את המורדים, אבל הם הצליחו גם הצליחו להציל את העם.
והם לימדו אותנו איך לסבול בשקט טענות שקר ואיך לפעמים הדרך הטובה ביותר היא לגונן על החוטאים שמאשימים אותנו – לתת להם ללמוד לקח מן האהבה שלנו אליהם.
באותו דור, ומול המרד, זו גם היתה ההוכחה הטובה ביותר למנהיגותם של משה ואהרן.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] שם יז ו.
[2] שם י.
[3] במדבר פרשת קרח פרק יז פסוק י – יג