פרשת תולדות תש״פ: רמאות מיותרת
שלום וברכה
הסיפור על הרמאות שרימו רבקה ויעקב את יצחק ואת עשו כואב לנו עד היום. ובאמת, איך אפשר להבין את זה?
ובכן, לרבקה היתה כוונה טובה, להבטיח את ברכת אברהם לבן שבאמת ימשיך את המורשת. רבקה נלחמה על העתיד של בניה, נכדיה וצאצאיה. עלינו ועבורנו.
אמנם, כפי שיתברר, כל המאמץ הזה היה מיותר. הטעות הזו עלתה לכולם ביוקר, ואילו ברכת אברהם הגיעה לכתובת הנכונה גם בלי צורך בשקרים…
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
האם מעשה רע למען מטרה טובה הופך להיות מעשה טוב? ממש לא. מעשים רעים נשארים מעשים רעים, גם אם נעשו לשם שמים. ולכל מעשה רע יש מחיר.
רבקה אמנו שומעת את יצחק אומר לעשו, בנו בכורו, שיביא לו בשר ציד ואז הוא יברך אותו. רבקה מבינה שזו ברכת אברהם, שיצחק קיבל מאביו ואמור להעביר הלאה, לדורות הבאים.
כשהיתה בהריון עם שניהם נאמר לה כי התאומים יתעמתו זה עם זה. לפי הבנתה, זה אומר שרק אחד מהם יזכה ללכת בדרך אברהם. ושוב, לפי הבנתה, זה יהיה בנה החביב יותר, יעקב.
אז היא תעשה הכל כדי שהוא יקבל את הברכה הזו.
* * *
הרמאות
אין מילה אחרת, למרות שזה כואב מאד. רבקה ויעקב מרמים ביחד את האב הזקן והכמעט עוור.
יעקב מפחד, אבל אמו מרגיעה אותו: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי[1]. אין לה מושג למה היא מכניסה את עצמה!
ואז: עשו הולך לצוד, רבקה מלבישה מהר את יעקב בבגדי החמודות של אחיו ומכינה בשר לפי טעמו של יצחק. כשהכל מוכן – יעקב נכנס פנימה ומציג את עצמו בתור עשו.
ויצחק, לאחר התלבטות, משתכנע. ומברך אותו. ואיזו ברכה יפה[2]!
רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְדֹוָד.
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ
יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ
בעולם שידע בצורות רבות ורעב, יצחק מאחל לבנו האהוב גשם וטל, אדמה פוריה ושפע תבואה ויין. העמים יכבדו אותו, והוא יהיה אדון לאחיו, כלומר גם לדורות הבאים של המשפחה.
אבל רגע, האם זו ברכת אברהם?
ניזכר: כאשר אברהם יוצא לדרך, אלוקים מברך אותו[3]:
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה
וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר [אקלל] וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה
נכון שגם יצחק חוזר על הקטע של ברכה למברכים וקללה למקללים. אך האם זה מה שקובע?
לא.
הברכה המיוחדת של אברהם היא זו שקיבל לאחר שנים, עם שינוי שמו מ"אברם" ל"אברהם"[4].
וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי … לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ
וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים
גם כאן לא הכל חשוב באותה מידה. למשל ההתחלה עם ההבטחה על גוֹיִם וּמְלָכִים. ההוכחה: עשו, שלא קיבל את הברכה הזו מיצחק, עדיין הקים ממלכה גדולה וכל זרעו היו מלכים.
הווה אומר שהחלק החשוב ביותר, עבור אברהם ועבורנו, הוא הברית. זה כולל גם את ארץ כנען, היא ארץ ישראל. אבל החשוב ביותר נמצא בסוף: וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים
כל זה לא נזכר בברכת יצחק. המסקנה: הברכה שנועדה לעשו לא היתה בכלל ברכת אברהם.
אז כל הרמאות היתה לחינם. והמחיר? איום ונורא: המשפחה מתפרקת, יעקב לחרן ועשו לדרום, ושני הקשישים, רבקה ועשו, נשארים לבד לבד, עשרות שנים. בלי לראות את הבנים, את הנכדים…
ומה עם ברכת אברהם? מה קרה לה בסוף?
* * *
ברכת אברהם
החכם בן עזאי, מתלמידי רבי עקיבא, היה אומר[5]:
משלך [את שלך] יתנו לך
בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך
אין שכחה לפני המקום
אין אדם נוגע במוכן לחברו
וזה בדיוק מה שקורה כאן. לפני שיצא לחרן, מקבל יעקב, סוף סוף, את הברכה שתיכנן עבורו אביו מן ההתחלה, את ברכת אברהם[6]. יצחק מברך אותו, רק אותו.
וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים.
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ
לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם
גם אילולא הרמאות, היה יעקב, רק יעקב, מקבל את ברכת אברהם. זה מה שיצחק התכוון אליו מן ההתחלה, אבל רבקה לא ידעה את זה.
רגע, ומה עם סוף ברכת אברהם, כלומר וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים?
על זה יעקב יצטרך לעבוד בעצמו, ולשם כך נחכה לפרשה הבאה…
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית תולדות כז יג
[2] שם כז-כט
[3] בראשית לך לך יב ב-ג
[4] בראשית לך לך יז ו-ח
[5] תוספתא יומא (ליברמן) ב ז
[6] פרשת תולדות כח ג-ד