פרשת תצוה תש״פ: למה נותר אסור?

שלום וברכה

בפרשתנו מופיע איסור מיוחד לכהנים: כאשר הם מקבלים לאכול בשר ולחם מן הקרבנות, עליהם לאכול אותם בו ביום. אסור להשאיר לפעם אחרת.

זה לא איסור חדש. הוא נאמר כבר במצרים בקרבן פסח.

והוא ייאמר שוב לגבי כל הקרבנות כולם עבור הכהנים של הדורות הבאים ועבור עם ישראל.

כרגיל, כאן התורה מלמדת אותנו פרק בתורת החינוך, שמסביר את המצוה ואת הטעם שלה, וגם נותן לנו אמצעי שימושי כדי להתמודד עם פיתויים.

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כאשר דוד המלך זוכה להעלות את ארון הברית לירושלים, הוא מחלק מתנה לדרך לכל מי שבא לשמחה:

חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת[1] (לחם, בשר או יין, ומשהו מתוק לקינוח)

מי שזוכה היום לאכול שלוש סעודות ליום, ומקנח בממתק, יתקשה להבין מדוע זו היתה מתנה יקרה. לכן נזכיר שמחסור במזון מאפיין את רוב שנות ההיסטוריה ואת רוב בני האדם. בימים ההם, מתנתו של דוד המלך היתה פרס נדיר. מסתבר גם שהמקבלים אכלו מן המתנה מעט מעט כדי לא לגמור את הכל בבת אחת.

גם היום, כל ההורים מלמדים את כל הילדים את הכלל הזה: לא לבזבז אוכל. אוכל זה דבר שלא תמיד קל להשיג, ולכן אוכלים אותו עד הסוף. ואם נשאר משהו – שומרים את זה לסעודה הבאה.

והנה יוצא דופן.

כאשר מקריבים קרבן, חלק מוחזר לכהנים ולפעמים גם לבעלים כדי שיאכלוהו. כאן אסור לשמור חלק לפעם אחרת. מה שנשאר נקרא "נותר". אסור לאכול אותו, ואדרבה, צריך לשרוף אותו.

 

*   *   *

אכילת קרבן – זכויות וחובות

 

בחמשה מקומות מתייחסת התורה אל הנותר.

במצרים קיבלנו לראשונה את קרבן הפסח. כזכור, אוכלים אותו צְלִי אֵשׁ ואסור לשבור בו עצם. כאן גם נאמר בפעם הראשונה איסור "נותר".

וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר – וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ[2]

מדוע המיגבלה הזו? שאלה מצויינת! נדון בכך בפרק הבא.

הגענו לפרשתנו. אהרן ובניו מתרגלים במשך שמונה ימים את עבודות המשכן ("ימי המילואים"). כל יום מוקרבים קרבנות, ואהרן ובניו מקבלים חלק. גם כאן צריך לגמור הכל ואם יש נותר – לשרוף.

וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר – וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ

לֹא יֵאָכֵל – כִּי קֹדֶשׁ הוּא[3]

והכלל הזה ייאמר שוב כאשר משה מלמד את אהרן ובניו את הכללים, ממש לפני שהם מתחילים בימי המילואים, כמובא בספר ויקרא[4]: וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ

זה עדיין לא הכל. לאחר שהכהנים למדו את מלאכתם, והמשכן משמש את כל העם, צריך לחזור על הכלל עבור עם ישראל כולו. וזה נאמר פעמיים. בפעם הראשונה לכל מי שמביא קרבן. בפעם השניה, יש תוספת: מי שעובר על האיסור, יקבל את העונש החמור ביותר: כרת.

עדיין מתבקש לשאול: מדוע לא לתת ישר לעם ישראל את איסור נותר וחובת שריפתו וזהו זה?

ובכן, זה בלתי אפשרי. כל מצוה ניתנת בזמן המתאים ביותר עבור קהל היעד שלה. למשל, האם ניתן היה למסור כלל של איסור נותר במצרים, כאשר העם עדיין משועבד ואיש לא יבין למה הכוונה ב"משכן"? ממש לא. בדומה לזה, בפרשתנו, הכלל נמסר רק לאהרן ובניו, כי כרגע זה מיועד להם ורק להם.

זה מה שנקרא "תורה מגילות מגילות ניתנה". המצוות ניתנות ברגע הנכון כאשר האדם מסוגל לקלוט אותן ולהבין אותן.

 

*   *   *

תורת החינוך

 

האם ניתן להסביר את טעם המצוות? ננסה!

ובכן, מדוע יש איסור על הנותר? על מה שנקרא בעברית שלנו "עודפים"?

למעשה, התשובה כבר כתובה בפרשתנו:

הַנּוֹתָר לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא

קרבן איננו מזון רגיל ואכילתו איננה ככל הסעודות. בלשון התלמוד, אנו מוזמנים לאכול על שולחנו של מלך מלכי המלכים. דוד המלך יכול לחלק מתנות לאורחים שלו והם יקחו את זה לדרך, כי זו מתנה של בשר ודם. לא כן המתנה שמקבלים במקדש, שמיועדת רק לאותו מקום ולאותו זמן. אכילתה מראש מוגבלת לזמן ולמקום האלו.

בעברית שלנו, זה לא דרך ארץ להתייחס לבשר הקרבן כאל מזון רגיל. לכן אסור להשאיר עודפים. ולכן חכמים נתנו לזה שם מיוחד על פי הפסוק: "נותר".

ולמה יש מצוה מיוחדת לשרוף את הנותר?

כאן אנו פוגשים כלל גדול בתורה: להרחיק את האדם מן העבירה. בהקשר שלנו, אילו רק היה נאסר עלינו לאכול מן הקרבן, היינו עלולים להתפתות. עכשו, כשאנו מחזרים עליו לשרפו, אין חשש שנבוא לאכול ממנו. הפיכת הנותר לאיסור לא הספיקה. הטלת חובה לשרפו מבטיחה שהאיסור יכובד.

זוהי הפסיכולוגיה האנושית ולאורה מתבארות כל המצוות. זה לא מספיק להטיל על האדם חובה מסויימת, או איסור, כדי לחנכו ולהרחיקו מן העבירה. לא תמיד אנו בני האדם מתרשמים מאיסור לעשות דבר מה. לפעמים, הדרך להתגבר ולנצח היא לחדש מצוה שצריך להשמיד את הדבר כדי שלא נבוא לידי כשלון…

ואת הכלל הזה ניתן ליישם בכל אותם תחומים, זמנים ומקומות שבהם אנו מנסים להתגבר על עצמנו ולא להיכשל במשהו…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמואל ב פרק ו יט

[2] שמות בא יב ט-י

[3] שמות תצוה כט לד

[4] ויקרא צו ח לב