צום עשרה בטבת תש״פ: לראות את הנולד

שלום וברכה

למה אנו צמים בעשרה בטבת? מדוע צריך לזכור ולחיות משהו שהיה כל כך מזמן?

איך מה שנלמד מאז ישנה את חיינו היום?

צום קל ותשובה בשמחה

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

היום יום צום. אבל מדוע אנו צמים? זה מה שחשוב כל כך לדעת.

מי שמחפש ללמוד משהו בקיצור ולפחות על רגל אחת, ייטיב לעשות אם יחפש ברמב"ם.

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה א)

מזה יש להתחיל. אבל אתם יודעים מה? על מטרת הצום נדון בהמשך. נתחיל עם האירוע ההיסטורי. מה היה שם?

ובכן, נחזור אחורה יותר מאלפיים שנה. עם ישראל בארצו, יש מקדש, אבל, כמו שאומרים היום, הכתובת על הקיר (ביטוי שבא, אגב, מספר דניאל פרק ה שעוסק בתקופה מאוחרת בהרבה).

הנה מה שמסופר על היום הזה ומה שבא אחר כך בספר מלכים, בסוף הספר (מלכים ב פרק כה א,ב -עד סוף הפרק).

וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן (חנה) עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק (מבנה לפריצה מעל החומה) סָבִיב

וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר

מָּצוֹר זה אומר שהם בפנים והאויב בחוץ. האויב אינו יכול להיכנס, למרות שהוא מכין את עצמו לפרוץ פנימה, אבל בפנים יש רעב שהולך ומתחזק. זה אומר שאם האויב לא יתייאש ולא יגורש, העיר תיפול. זה רק ענין של זמן. לפעמים חודשים או אפילו שנים. אבל זה ענין של זמן.

הדברים היו כל כך חשובים וכל כך מסוכנים עד שארץ בבל הרחוקה, הנביא יחזקאל אף הוא מקבל לגביהם נבואה ונאמר לו לכתוב לעצמו את היום הזה! (יחזקאל פרק כד א,ב – יד)

וַיְהִי דְבַר יְדֹוָד אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר

בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

ראו את ההדגשות. ראשית, התאריך. שנית, כמה פעמים מודגש לנביא שזה היום, היום הזה ממש. היום הזה לרעה…

בשלב זה, החורבן עדיין לא קרה ועדיין היה רחוק. ירושלים היתה במצור אבל היו לה חומות. וכבר היו פעמים בעבר שירושלים הוקפה במצור והמלך הובס. האם לא כך קרה בימי סנחריב? המלך האדיר הזה צר על ירושלים אבל היה נס, הצבא שלו מת בלילה, והוא עצמו נס לארצו ושם נרצח. (ראו נא באתר דעת במאמר על סנחריב[1]).

וכן היה בימי אלישע, והנס היה לממלכת שומרון, כאשר האויבים ברחו מפחד פתאום וליהודים היתה ישועה גדולה (מלכים ב פרק ז).

אז גם כאן היה יכול הכל להיגמר טוב.

אבל עם ישראל לא עשו תשובה. ולכן כך נאמר ליחזקאל.

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְדֹוִד

אוֹי עִיר הַדָּמִים

גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה

הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ

רַבַּת חֶלְאָתָהּ – בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ

יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי עוֹד

עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ

אֲנִי יְדֹוָד דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי

לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם

כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ נְאֻם אֲ-דֹנָי יְדֹוִד

חלק מהמילים קשות ולא מוכרות והדברים נאמרים במשל. בקצרה: כפי שמכינים סיר לבישול על האש – אז לא היו כירים של גז כמו שלנו – כך מוכן העונש, והפעם לא תהיה דחיה כי עם ישראל לא טיהר את עצמו למרות כל הנסים שהיו לו.

למעשה, חלפו שנים במצור. אילו עם ישראל היו עושים תשובה, האם היו נגאלים? אולי.

אבל לא זה מה שקרה.

אז זה הרעיון המרכזי של צום עשרה בטבת.

אנו מציינים את היום שבו החלה הגזירה להתממש. אבל היה עדיין הרבה זמן לתקן – ועם ישראל לא תיקן כלום.

אבל מה שמעניין וחשוב ביום הזה זה לא העבר. זה ההווה. זה אנחנו.

כאשר אלוקים כועס בגלל חטאינו, עלינו להתעורר.

יש הזדמנות לתשובה.

זה יהיה חבל מאד, אפילו נורא מאד חלילה, אם לא ננצל אותה.

ועל זה כותב הרמב"ם את הדברים שבהם פתחנו. בזכרון דברים אלו נשוב להיטיב. יהיה לנו תמריץ לשנות את עצמנו לטובה.

איך עושים זאת? כל אחד יחפש בעצמו ויראה מה הוא יכול לשפר…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1547