צו עח ימי המילואים: מדריך להתקדשות

איך אדם יכול להשתנות במשך שמונה ימים בלבד!  אהרן ובניו היו ישראלים. אבל לאחר שנבחרו ולאחר שמונת ימי המילואים, המתוארים בפרשתנו, הם כהנים, הראויים לעבוד במקדש.

ביום הראשון, משה מכין אותם למעמד החדש שלהם. הפעולות מתוארות בראשית פרק ח (קרבנות, משיחת הכהנים בשמן והזאת דם ועוד), אבל מתברר שזו רק ההתחלה.

משה מנחה אותם:

(לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְדֹוָד …

למה לחכות ולהסתגר עוד שבוע?

קודם כל, כדי שילמדו את העבודה. משה עבד, והם צפו ולמדו. לפי דרכנו למדנו שמי שרוצה ללמוד ולקבל תפקיד חדש, צריך קודם כל להכין את עצמו, ללמוד וגם לצפות במי שכבר יודע איך עושים מה שצריך.

אבל זה לא הכל. התורה לא סיפרה לנו מה היה שם, אבל אפשר לגלות זאת בתלמוד הירושלמי של מסכת יומא. כידוע, הכהן הגדול, מדי שנה, מסתגר בלשכה שלו בבית המקדש במשך שבעת ימים. מדוע? כדי לפרוש מכל עניני העולם הזה ולהתרכז בעבודה המחכה לו. ר' יוחנן מדמה את ההכנה הזו לשבעת ימי המילואים, כמו שבארנו כאן. ריש לקיש מדמה זאת להכנה של משה רבנו לעליה על הר סיני.

ובכן, פרישות מאפשרת לאדם להתרחק מן העולם הזה כדי להתמקד בחובתו בעולמו וכיצד להתעלות.

***

ומה איתנו?

כמובן, הפרישות מן העולם מבחוץ היא רק ההתחלה. המחפש ימצא את הדרך, אם בספרים כמו "המספיק לעובדי השם" או "חובות הלבבות", ואם מתוך כך שנפשו האצילית מתוך עצמה יודעת במה להשקיע: להתפלל, לחנך את עצמו על ידי המצוות והבנתן, לתרגל נתינה, ולעשות הישר והטוב מפני שזוהי דרך ה'. האם אוכל לפרט במאמר קצר כזה מה שמצריך ספרים רבים ועיון  –  ותירגול – של ימים ושנים? הרי גם התורה רק מספרת לנו על השלב הראשון, החיצוני. המבקש ימצא את הדרך.

לא נדרש ולא אפשרי לחיות כל העת במצב של בידוד והסתגרות. גם משה חזר וירד מן ההר לאחר ההתגלות, וגם אהרן ובניו, לאחר ימי המילואים, החלו בעבודתם החדשה למען עם ישראל. כל מי שליבו נושא אותו לעבודת ה' צריך אכן להקדיש זמן למחשבה כדי לרצות בכך בכל מאודו, ולתכנן כיצד לעשות זאת, אבל מכאן ואילך עליו לחזור אל העולם ולתפקד בתוכו עם דרישות הקדושה שבירר לעצמו.

והחשוב ביותר: כדי להתבודד אין אדם צריך לצאת אל המדבריות או להסתגר בלשכתו של הכהן הגדול במקדש. הבדידות והתפילה וההתדבקות באלוקים מתרחשות בתוך ליבו של אדם, גם בשעה שהוא נמצא בלב המון רב.

בשעה שאתה לבדך בלי אף אחד … היזהר מאד מלהפעיל את המחשבה בשעות היקרות אלו אלא בעבודת האלוקים השכלית, ליקרב אל האלוקים ולהתיצב לפניו (אבל לא בהיפעלויות דמיוניות). זאת התכלית שעשוי להשיג חכם שהכשיר עצמו בדרך של תירגול[1]

ראו לאן אפשר להגיע:

כשיווצר לאדם מצב כזה, של השגת האמיתות ושמחה במה שהשיג, שישוחח עם אנשים ויעסוק בצרכי גופו ובו בזמן שכלו מופנה כלפיו יתעלה, כשהוא בלבו תמיד לפניו יתעלה ועם בני אדם בחיצוניותו … – זאת דרגת משה רבנו עליו השלום, שנאמר עליו "ונגש משה לבדו אל ה' ".

[1] מורה נבוכים חלק ג פרק נא, ע"פ תרגום שוורץ.