קדושים עח: הכלל הגדול "ואהבת"
מי אינו מכיר את הסיפור על הלל והגר? נכרי אחד ביקש מהלל הזקן שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת. הלל עשה זאת בשני משפטים[1].
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זוהי התורה כולה. השאר פירוש – לך תלמד!
המקור בפרשתנו.
… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְדֹוָד[2]
מי זה "רעך"? לא רק חבר קרוב, אלא גם זרים ורחוקים. כמו בפרשת אבידה.
וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ … וְלֹא יְדַעְתּוֹ … וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ[3].
גם מי שאינך מכיר ואינך יודע, הוא רעך ואחיך!
רעיון נהדר, שהיהדות חידשה בעולם. אבל איך מתרגמים זאת למעשים, למען ובשם האהבה הגדולה שאני אמור להרגיש כלפי ידידי ורעי – או הזרים שעדיין איני מכיר?
הבה נראה כיצד חכמים פירשו זאת. נתחיל במתבקש ונסיים במפתיע.
אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך, הוי נושא ונותן בטובתו[4]
שני פירושים אפשריים כאן.
זה לא תמיד קל. צריך תשומת לב וחכמה. לדוגמא, עני מורגל לקבל מה שנותנים. אבל מי שירד מגדולתו יתקשה לקבל צדקה. ראו מה עשה רבי יונה.
כשהיה רואה עני בן טובים שירד מנכסיו אומר לו: שמעתי שנפלה לך ירושה. טול – ואחר כך תפרע לי. לאחר שקיבל, היה אומר לו: זו מתנה![7]
צריך לכבד את משאלות האחר ובוודאי לא לבייש או לפגוע בו. זה הלימוד האחרון של רבי אליעזר.
בשעת פטירתו אמר להם: בניי, מה אלמד אתכם? צאו והזהרו איש בכבוד חבירו[8].
על סמך הפסוק שלנו אפשר להתיר נדרים! מי שהסתכסך ונדר הנאה מחברו הרי החכם אומר לו:
היית יודע שאתה עובר על ואהבת לרעך כמוך?
אמר: אילו הייתי יודע לא הייתי נודר – הרי זה מותר[9]
זה גם קובע כיצד מענישין עבריין שהתחייב מיתה. חכמים חישבו מהי המיתה הקלה והפחות מביישת.
בית הסקילה היה גבוה שתי קומות…
ולמה כל כך גבוה? להמית (מספיקים) עשרה טפחים?
"ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה.
אם כן נגביה יותר?
(אי אפשר), משום שגופו יתנוול[10].
הגובה להפלת הנסקל מתקבל כפשרה בין שני אילוצים. מצד אחד, גובה רב יבטיח מוות קל, מיידי. מצד שני, צריך למנוע ניוול לאחר המוות בשל עוצמת המכה. כן, גם החשבון הזה נכלל ב"ואהבת לרעך כמוך".
והנה הלימוד המפתיע, שהמדרש מגלה במלחמת ישראל באויב המר ביותר שלהם.
וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב[11]
לפי חרב – ר' יהושע אומר: לא נוולם אלא דנם מיתה יפה… מתיז ראשיהם בסייף ...[12]:
לפי המדרש, יהושע בן נון עושה משפט ולא מלחמה. העמלקים אינם בכלל "רעך". הם שונאי ישראל ושנואי אלוקים. אבל גם להם מגיעה "מיתה יפה" ככל האפשר.
אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה[13]. הכלל מסכם את כל המצוות שבין אדם לחברו, בכל תחומי החיים וכלפי כל הבריות, גם עבריין ואפילו גוי. מכאן כל מה שמאפשר לבנות חברה בריאה ומתחשבת, כל מה שמחנך להיות טוב וסובלן לזולת.
עכשו מה שנשאר לנו זה ללמוד וליישם…
[1] המקור בארמית נמצא בבבלי שבת לא א.
[2] ויקרא קדושים, יט יח.
[3] דברים כי תצא כב ב
[4] כלה רבתי ד י
[5] ראו משנה פאה ח ט, בבלי סוכה מ ב, בבא בתרא נב א.
[6] אבות דרבי נתן פרקים א ב ועוד. תלוי בנוסחה.
[7] ירושלמי שקלים ה ד. מקוצר ומתורגם לעברית.
[8] כלה רבתי ו ג. מקוצר. חשוב להדגיש שיש עוד חלק בדברי ר"א. "הוו יודעים לפני מי אתם עומדים ומתפללים".
[9] משנה נדרים ט ד. מקוצר.
[10] בבלי סנהדרין מה א מקוצר לעברית. וראה תוספתא סנהדרין ט יא על מיתת שריפה ועוד דוגמאות.
[11] שמות בשלח יז יג
[12] שכל טוב (בובר) פרשת בשלח סימן יג
[13] ספרא קדושים ב ד יב.