קדושים ע״ט: וְאָהַבְתָּ – גם את עצמך
יתכן שזה המשפט המפורסם ביותר של התורה.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ[1]
מי אינו מכיר את הסיפור? הלל הזקן, בתשובה לגוי סקרן, בחר בפסוק הזה כדי לבטא את כל התורה על רגל אחת.
כאן מסתתר רעיון שעונה למצוקה נפוצה, כנראה בעית הדור. לא פחות מאשר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ יש גם כָּמוֹךָ. כל אחד מאיתנו זקוק לאהוב את עצמו. מי שאינו אוהב את עצמו, איך יוכל למצוא בתוכו אהבה לאחרים, זרים או אפילו קרובים?
כך כותב ג'ורדן פיטרסן, פרופסור לפסיכולוגיה, מחבר הספר "12 כללים לחיים"[2]. (אם יש לכם זמן, קראו אותו כולו).
דווקא כעת התעוררה בעיה חדשה, שהיתה נפוצה פחות בעברנו הקשה. קל להאמין שאנשים הם יהירים, אנוכיים ודואגים תמיד לעצמם. אבל למעשה התופעה ההפוכה נפוצה עוד יותר. אנשים רבים סובלים, אפילו קורסים, תחת מטען כבד של תיעוב עצמי, בושה, ביקורת עצמית מופרזת. במקום להתנפח מחשיבות עצמית, הם סבורים שאין להם ערך כלל, ולכן אינם דואגים לעצמם במלוא המיומנות ותשומת הלב הראויה להם.
אם המילים האלו אינן מתאימות לך, קורא יקר, אתה מוזמן לוותר על ההמשך. אם אתה שלם עם עצמך, מקבל את עצמך, אוהב את עצמך, לעיון הנוכחי שלנו לא יהיה מה לתרום לך. לא אישית. אתה כבר מסודר. אתה כבר יודע איך לנהל את עצמך ואת חייך. חזור בבקשה לאהוב את הרע, את הזולת.
אבל אם לא, המשימה הראשונה והדחופה שלך היא לקבל את עצמך ולאהוב אותך.
איך עושים את זה?
* * *
העצמה אישית
הנה התשובה של פיטרסן, מתומצתת. זה מתחיל בהכרת הקשיים של החיים. אנו, כולנו, יהודים וגויים, חיים בעולם שהינו טוב ממה שהיה אי פעם (חשמל, ביטוח לאומי, אנטיביוטיקה, אפילו מחשבים) אבל עדיין מתמודדים עם הסבל הבלתי נמנע של החיים, ממחלות ועד מחסור ורעב, מאנשים רעים ומשטרים רעים ועד העובדה שהחיים סופיים, שלנו ושל היקרים לליבנו. אז אולי קצת הערכה למי שמצליח לקום בבוקר לעולם שתובע כל כך הרבה, מאכזב כל כך, מפחיד כל כך? לא רק כלפי השכן אלא גם לעצמי, מי שכותב את השורות האלו, מי שקורא אותן. אני לעצמי.
זה עוזר גם להרדם בלילה, אומר הימין סונים, מומחה לזן מדרום קוריאה. גם הוא וגם פיטרסן החלו לפרסם את הגיגיהם חינם אין כסף במרשתת (עוד המצאה מודרנית שיש בה בעיות קשות אבל גם דברים נפלאים). אחר כך הרעיונות לוקטו והפכו לספרים. ואני מצטט מתוכם.
אם ברצונכם לישון בשלוה… חשבו על אנשים שאתם חבים להם תודה, או על מקרים שבהם עזרתם לאחרים והרגשתם טוב עם עצמכם. זה יחמם את לבכם ויעניק לכם שינה שלווה יותר[3].
האם יש מי שהמשפט הבא אינו נכון לגביו? (נכון, יש פסיכופטים, אבל לא כאלו שקוראים את המילים האלו ומתחברים אליהן):
הלוואי שיכולתם לראות את אופיי האמיתי. מעבר לגוף ולתויות, יש נהר של רוך ופגיעות… מעבר לזיכרון ולאגו – יש ים של מודעות וחמלה.
כל אחד צריך לחפש בעצמו את הדברים הטובים, כי יש.
* * *
אין יאוש בעולם כלל
אם כבר מצטטים, הבה נזכיר את הוגה הדעות הראשון שחשף את הסבל המודרני של מי שאינו שבע רצון מעצמו, שמיואש מעצמו, שרואה בעצמו כשלון – וגם הראה איך להתמודד. כמובן, אני מתכוון לרבי נחמן מברסלב[4], תרשו לי להעתיק, למרות שזה קצת ארוך.
דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו
וכמובן, זה נכון לא רק לגבי אחרים אלא לגבי עצמנו. כל אחד לגבי עצמו.
וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד
אבל איך אפשר לעשות את זה? הלא
כשמתחיל להסתכל בעצמו – רואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים
לכן
צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב,
נכון שגם אז זה לא מושלם. למשל, אם אדם עושה חסד לזולתו, האם המניע שלו כבר טהור, או שהוא חושב גם על רווחים, כמו שיחשבו עליו טובות, או שיהיה מרוצה מעצמו, וזה כבר לא "לשם שמים"?
אז הנה, גם שם יש נקודה טובה. האם אתה, שכל הזמן בודק את עצמך, אינך אוהב אמת בדרגה גבוהה, שהרי אתה מוכן לדון את עצמך לשלילה ובלבד שלא תיכשל בשקר עצמי?
אז נלמד לאסוף נקודות טובות. מעשים טובים, אפילו למחצה. כוונות טובות, אפילו מעורבות עם משהו אחר. נלמד לזהות בעצמנו את המעיינות של הרוך והחמלה. נפנה אותם לא רק כלפי הזולת אלא כלפי עצמנו.
ר' שלמה קרלבך, הזמר החסידי שתרם אבחנות חינוכיות עמוקות, נהג לשאול: האם אמרת היום לילד שלך שאתה אוהב אותו? אם לא – אז מהר לעשות את זה, כדי שהיום לא יהיה מבוזבז.
נאמץ את העצה שלו, כל אחד כלפי עצמו. האם כבר אמרת לעצמך שאתה אוהב את עצמך, מקבל את עצמך, רואה נקודות טובות בעצמך? שלא יהיה יום מבוזבז. שיהיו לך כוחות. כי אם תאהב את עצמך, תוכל לאהוב גם את קרוביך, תוכל לקיים "ואהבת לרעך כמוך".
נכון שאתה מרגיש עכשו יותר טוב?
[1] ויקרא קדושים יט יח
[2] פיטרסן, 12 כללים לחיים, שיבולת. עמ' 83-87.
[3] סונים, להוריד הילוך ולהתחיל לחיות, הוצאת מטר, עמ' 33, 35.
[4] "ליקוטי מוהר"ן", רפב.