קורח ע״ט: הבולען

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

האם יש הסבר טבעי לתהום שנפערה ובלעה את קורח ואת כל אשר לו?

הנה התיאור:

לאחר שקורח מסרב לדבר עם משה רבנו, ונועל את עצמו עם אנשיו במאהל שלו, משה מכריז:

בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי, כִּי לֹא מִלִּבִּי,

אִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם …

וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק

וזה בדיוק מה שקורה:

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר – וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם

וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ[1]

אם מתעלמים מן הביטויים הספרותיים, לפנינו התיאור הראשון בהיסטוריה של בולען.

כן, בולען – אותה תופעה מפתיעה, המוכרת באיזור ים המלח, שבה נפער בור באדמה וכל מה שמעליו גולש פנימה למעמקים.

הנס הוא כמובן בכך שהבולען נפער בדיוק במקום הנכון, בגודל הנכון ובזמן הנכון כדי לבלוע את קורח וכל אשר לו, כדברי משה.

*   *   *

בולענים

בולענים מצויים בכל היבשות ובכל סוגי האדמה. הם יכולים להגיע לגודל של קילומטרים, כמו קאטארה ליד קהיר (80 על 120 ק"מ), ויש ביניהם קטנטנים, כמו זה שנפער בהר באלדי – דיונה חולית גבוהה בפארק ליד אגם מישיגן – בקוטר של 30 ס"מ בלבד. הבולען הזה טרף ילד בן שש, שאמנם ניצל בזכות מאמצים משותפים וטכנולוגיה מתקדמת[2].

לבולענים יש סימנים מקדימים, לפעמים, אבל צריך ידע כדי לזהותם ומודעות לסיכון. גם אז לא תמיד חשים בהם מראש. וכמובן, הם עלולים להוות סכנה איומה.

לא לחינם הגיבו בני ישראל בבעתה.

וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ

אבל למרות שיש בולענים שממשיכים להתרחב, הבולען הזה לא חרג מהגבולות שנקבעו לו, ואולי אף נסגר מעצמו מאוחר יותר.

וזה לא היה הבולען היחיד בפרשה.

אם היינו יכולים להציץ לתוך ליבו של קורח, כלומר לתוך תודעתו, יש לשער שהיינו פוגשים שם בתופעה דומה.

כאשר אדם ננעל על מחשבה שלילית, היא מסוגלת לטרוף את כל השמחה ואת כל הסיפוק מחייו, ולדחוף אותו לעשות טעויות.

זה בולען פסיכולוגי.

*   *   *

מחיר הגאווה

קורח היה מנכדיו של קהת, וחלק מקבוצת הלוויים האחראית על טלטול כלי המשכן במסעותיו. זה היה תפקיד מכובד, אבל בהחלט לא יוצא דופן.

אין דרכה של התורה לספר לנו במישרין על המניעים הכמוסים בליבו של אדם. אנו יכולים רק לשער אודותיהם מן המתרחש, ומסתבר שזוהי אמנות הסיפור המקראי, להטיל עלינו הקוראים או השומעים את המלאכה.

כאן, כל מה שמדווח לנו הוא שתי מילים קצרות. וַיִּקַּח קֹרַח[3].

אנו יודעים שהצליח לגייס למחנה שלו מאתיים וחמישים מנהיגים מן השבטים הסמוכים למקום החניה שלו במדבר. וזה לא דבר שנעשה ביום אחד. פרשתנו מתחילה מהסוף, מדלגת על התסיסה של קורח נגד משה: התחושה שלו שהוא לא קיבל מספיק, הכעס שלו על משה ואהרן שלקחו לעצמם את כל הגדולה, הנהגת הציבור ועבודת המשכן. כל אלו בוודאי ליוו אותו שבועות או חודשים. וכמה זמן לקח לו לשוחח רבות עם המנהיגים האחרים כדי לשכנע אותם שהוא צודק והם סובלים?

אנו פוגשים את קורח רק בסוף התהליך. בראש הקבוצה שלו, הוא מתלונן בפני משה:

רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְקֹוָק – וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ

האם קורח רצה דמוקרטיה? כך זה נשמע. אבל ההמשך מעיד שלא זה מה שהניע אותו. משה מזהה זאת בשיחה אישית ביניהם.

וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם  כְּהֻנָּה

זה היה הבולען של קורח.

כאן חשוב לנתח את התהליך מפני שהוא לא ייחודי רק לקורח. מטבעו של האדם שהוא חפץ להשיג מה שיותר. קורח רצה להיות ולהרגיש מספר אחת. מי לא מכיר את הרצון הזה?

לכולנו יש משאלות שאפתניות שנכזבו וכך הובילו לתיסכולים עמוקים. ההבדל בינינו לבין קורח הוא שאנו יודעים לזהות מתי המשאלות הן בלתי אפשריות ומפסיקים להשקיע בהן – כדי להשקיע במה שכן ניתן להשיג. קורח לא ידע לנהל את עצמו, לא ידע להתמודד עם השאפתנות ועם הקנאה שבאה אחריה. ואז הוא הסית נגד משה רבנו, גם בטענות שידע שהן לא נכונות, רק בשל התיסכולים שלו.

הוא לא ידע להתמודד עם הבולען הפנימי שלו.

נאמר מה שברור מעצמו ועדיין כדאי להזכיר זאת. יש כאן לקח גדול לכולנו. לכל אחד מאיתנו עלול להיות קורח קטן עמוק בפנים. זה לא רע לשאוף, אדרבה, זה טוב מאד. אבל צריך להיזהר שהתקוות והשאיפות לא יהפכו לבולענים שיטביעו אותנו.

[1] במדבר פרשת קרח יז כח-לד

[2] https://www.smithsonianmag.com/science-nature/mystery-why-dangerous-sand-dune-swallowed-boy-180953404/ ; https://www.momtastic.com/webecoist/2008/08/26/incredible-strange-amazing-sinkholes/

[3] שם