קרח ע״ח: ובני קורח לא מתו

קשה למצוא רשע כמו קורח בהיסטוריה היהודית. לאחר התראות וניסוי כושל לפייסו, הוא נענש – ואיתו כל עדתו ומשפחתו.

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע … אֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ[1]

אבל… לא כל מי שהיה קשור לקורח נבלע באדמה.

 וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ[2]

בני קורח, שלא היו שותפים לעוון אביהם (או חזרו בהם ברגע האחרון לפי פרשנות חז"ל) – אכן ניצלו ממוות.

ואיננו מופתעים. הרי למדנו –

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ[3]

ראו כיצד נהג המלך אמציהו בן יואש בהורגי אביו[4]

וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת.

*   *   *

עונש קיבוצי

אמנם, מצאנו סיפור דומה, על עבריין שבני משפחתו נענשו איתו יחד, ובחומרה רבה.

בימי כיבוש הארץ, עכן בן זרח עובר על חרם ושולח יד בשלל יריחו. וראו מה קרה שם.

וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן … וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו … וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ …

… וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים

וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה[5]

אם עכן חטא, בניו ובנותיו מה חטאו? מכוח השאלה, אולי עלינו להבין שבני משפחתו של עכן הסתירו את חטאו למרות שידעו שהוא עובר על החרם. כאשר הסביבה מגינה על העבריין, האם אפשר בלי עונש קיבוצי?

ועדיין הרגש המוסרי מתלונן. שיתוף פעולה הוא עבירה אבל לא באותו סדר גודל של העבירה המקורית.

מסתבר שבסיפור עכן פעל שיקול נוסף. הרתעה. כדי להרתיע, העונש חמור מהרגיל.

לכן הוקם הגל הגדול על הקבר המשפחתי של עכן, כדי שאחרים לא ינסו ללכת בדרכו.

ועדיין יש לשאול: האם ראוי שפלוני, אמנם משתף פעולה, יסבול יתר על המידה רק כדי להרתיע אחרים?

*   *   *

הרתעה מול צדק

הבה נעסוק קצת בפילוסופיה.

ניתן להצדיק ענישה קיבוצית מתוך עמדה מוסרית-תועלתנית. לטובת הכלל ישלם היחיד מחיר שאינו מגיע לו – אם כי עונש מסויים, על שיתוף פעולה, דווקא כן היה מגיע לו.

לא כל הפילוסופים של המוסר יסכימו לכך. הדאונטולוג (או הקאנטיאני) תובע שהעונש יחפוף בדיוק לעבירה. מה נאמר לו?

אולי שהעולם הזה אינו יכול להתקיים בלי עונשים קיבוציים. לפעמים צריך יד קשה כדי למנוע עוולות נוראות עוד יותר.

לפעמים הרחמנים אחראים לשפיכות דמים מיותרת בעתיד. כאשר נרתע שאול המלך מפני הריגת העמלקים, לפי המדרש, יצאה בת קול ואמרה לו: אל תהיה צדיק יותר מדי. מי שמרחם על האכזרים, מתאכזר לרחמנים. אם משאירים בחיים רוצחים ובני רוצחים, הילדים עלולים לגדול ולהמשיך בדרך של הוריהם.

בדומה לכך פירשו חז"ל קושי בעשרת הדברות.

אָנֹכִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי[6]

רבותינו התקשו: מה אשמים הצאצאים? וענו: אם הם ממשיכים בדרך של הוריהם הם יקבלו את העונש המגיע להם.

*   *   *

תקוה לעתיד

זה העולם שלנו. אבל פעם יהיה טוב יותר.

ירמיהו הנביא מבטיח עתיד ללא צורך בעונשים קיבוציים.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְדֹוָד

בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה:

כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו[7]

אולי בדור שירמיהו מתנבא עליו כבר לא תהיה חובה למחות את עמלק, כי הילדים שלו לא יהיו דומים להוריהם בעבר.

נסיים בהערה אקטואלית: אנו מודעים לכך שעונשים קיבוציים הם רע הכרחי, ויש למעט בו ככל האפשר. אבל – תהיה זו טעות לחשוב שאנו חיים בעידן שאין בו צורך בעונשים קיבוציים…

[1] במדבר, פרשת קרח, פרק טז לג-לה

[2] במדבר פרשת פינחס פרק כו פסוק יא.ומזמורי תהלים רבים חוברו על ידם או הושרו על ידם, כגון תהלים מב.

[3] דברים, פרשת כי תצא, טז

[4] מלכים ב יד א-ו. ומכאן תשובה למבקרי המקרא הטוענים שרק בימי ירמיהו התחדש הרעיון הזה… כדברי מו"ר פרופסור יהודה אליצור ע"ה.

[5] יהושע פרק ז, יח-כז

[6] שמות פרשת יתרו פרק כ ה

[7] ירמיהו פרק לא כו-כט