ראה ע״ט: כמה רחוק זה רחוק?

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

כל תלמיד יודע. יש שיעורים חדשים ויש שיעורים של חזרות. זה נכון גם לגבי ספר "דברים". בפרשתנו מתחיל משה להעביר שיעור חזרה, לסכם את הדינים והמצוות עבור העם שייכנס לארץ. אבל אין חזרה בלי חידושים. פה ושם יש שינויים בחוק, כי יש הבדל בין חיים במדבר לבין חיים ביישוב.

בתקופה שהלכו במדבר היה כלל נוקשה לגבי בשר.

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט…

וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן…

וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא;[1]

בעברית שלנו: מי שרוצה לאכול בשר צריך להקריב את הבהמה לקרבן, ואם לא אז עונשו כרת.

וכעת החוק משתנה.

כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק

וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ … כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ

וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ[2]

בעברית שלנו: אם זה רחוק לך להגיע למקדש, מותר לשחוט ולאכול בכל מקום. זו לא עבירה.

וכאן ישאל השואל: מה נקרא קרוב ומה נקרא "רחוק"? החל מאיזה מרחק כבר לא חייבים לעלות לרגל וכבר מותר לשחוט ליד הבית?

*   *   *

שאלות פתוחות

יש פסוקים ומצוות שזקוקים לביאור ומעידים על כך שהתורה שבכתב ניתנה עם תורה שבעל פה. בפסוק זה עצמו נאמר על השחיטה וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ  – והרי אין כזה ציווי בתורה שבכתב. מכאן ניתן להסיק כי התורה שבכתב ניתנה יחד עם תורה שבעל פה, שמבארת אותה ומשלימה אותה.

ומה עם המונח "רחוק"? ובכן, אין לגביו מסורת איך למדוד אותו.

זה מפתיע, וזה מטריד. זה מפתיע כי אנו רגילים לחשוב שלכל שאלה יש תשובה בתורה. וזה מטריד, מפני שאם איני יודע מה זה "רחוק" איך אדע אם מותר לי לשחוט את הבהמה שלי בחצרי או שעלי לקחת אותה לירושלים?

ואיך בכלל מצפה משה שעם ישראל ידע איך להתנהג?

בפרשה קודמת למדנו שאם יש שאלה בהלכה ואין עליה תשובה, יש לפנות אל בית הדין הגדול כדי שהחכמים יעיינו בשאלה וימצאו את התשובה. וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט[3] . האם זה מה שצריך לעשות כאן?

לא.

כאן אין הגדרה ברורה כי לא צריך הגדרה ברורה. יחליט כל אחד לעצמו אם זה נוח לו לעלות למקדש עם הבהמה – או שזה רחוק מדי.

יתכן שבאותה עיר יהיו שני חברים. אחד מהם יחליט לעלות עם בהמתו לירושלים כדי להקריב אותה כקרבן ולאכול את בשרה, ואילו חברו יעדיף לשחוט אותה בו במקום. אין מקום לויכוח מי צודק. שניהם צודקים. המונח "רחוק" מתפרש כאן באופן אישי, ומסתבר שזה ממש לא רק "רחוק" גיאוגרפית. וזה חידוש שמגיע לו פרק בפני עצמו.

*   *   *

מאמץ זה רחוק

חכמים פירשו את המונח "רחוק" באופן מרחיק לכת. "רחוק" אינו ענין של מרחק גיאוגרפי אלא של מאמץ. ולכן מותר לשחוט בכל מקום, אפילו בירושלים, ולמעשה אפילו קרוב למקדש[4]!

כאן חז"ל לימדו אותנו כמה כללים גדולים.

ראשית, להפסיק את חיי השיגרה כדי להקריב קרבן זה מאמץ שנחשב בעיני בני אדם וגם בעיני חכמינו לדבר "רחוק". לכן זה אף פעם לא חובה להקריב קרבן. לכן מותר לשחוט ולאכול בכל מקום. גם בירושלים.

שנית, אי אפשר לקבוע כללים בשאלות מהסוג הזה. כל אדם לפי מה שהוא ולפי הנסיבות. לפעמים אדם רוצה להביא קרבן וזה בסדר גמור, ולפעמים אדם רוצה להמשיך בסדר החיים הרגיל שלו ולאכול בשר חולין וגם זה בסדר גמור.

שלישית, חכמים חסכו לנו את ההתלבטות בשאלה כמה רחוק זה רחוק. הם גם חסכו לנו – ולעצמם – את הצורך לענות לשואלים כל פעם מחדש. ההלכה היא שאין הלכה, שזו הכרעה אישית.

*   *   *

אחריות אישית

יש כאן מסר חשוב שדווקא בדורנו צריך להדגיש. לא כל דבר זו שאלה לרב.

אבל בכל תחום יש אחריות אישית! וגם ההחלטה להחליט היא לא תמיד קלה ופשוטה.

יש שאלות מורכבות ומסובכות שבהן צריך לפנות אל המומחה, אל הרב. אבל ברוב המקרים אנו צריכים להחליט בעצמנו מה מוטל עלינו ומה הנכון לעשות ברגע זה. מי שיתעקש לשאול את הרב – למעשה מי שיטריח את הרב מפני שהוא בורח מאחריות, מפני שהוא רוצה שיחליטו עבורו – יקבל תשובה מפתיעה: מה שנראה לך נכון, כך תעשה וכך תנהג.

יש גבול גם להצבת גבולות.

האם זה מפחיד? קצת. אבל זה גם נהדר! זה מראה לנו עד כמה אלוקים סומך עלינו שנדע לבחור את הבחירות הנכונות. וכפי שאמר אחד מחכמינו: מחובת הזהירות שלא להיזהר יותר מדי[5].

[1] ויקרא אחרי מות פרק יז ג-ד

[2] דברים, פרשת ראה, פרק יב (כא)

[3] דברים שופטים יז ט

[4] בבלי קידושין נז ב, רמב"ם הלכות שחיטה ב א

[5] חובות הלבבות, הקדמה.