רק כמה מילים | עצירה למחשבה על פרשת נח תשפ״ד

מה היה לא בסדר בהתארגנות של יושבי שנער, בוני מגדל בבל?

מדוע א-לוהים התערב?

מדוע א-לוהים טרח להסביר את עצמו, מה שלא מצאנו בשום מקום אחר?

איך הרעיון של הפילוסוף יחזקאל הרמן כהן, על המושגים שלנו בתור כלי העבודה של השכל שלנו, נמצא בפרשתנו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כולנו מכירים את הסיפור של מגדל בבל.

בתשעה פסוקים[1] אנו שומעים את תמצית האירוע ותוצאותיו.

הם – כנראה רוב תושבי העולם של אז – מתיישבים בבקעה, ושם הם מגלים פטנט עולמי חדש: הכנת לבנים מטיט שרוף.

הם מקימים עיר ומתכננים מגדל, להיות מפורסמים – ולהישאר במקום אחד בלבד.

ואז א-לוהים מתערב.

הם עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, אומר א-לוהים. לכן, לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת – הם יצליחו.

ולכן: נבלבל להם את השפה, שלא יבינו זה את זה.

וזה מה שקורה.

השאלות ידועות:

מה הם תיכננו שלא היה בסדר?

איך בלבול השפה פתר את הבעיה?

ועוד שאלה: מדוע כאן, בפעם הראשונה והיחידה, א-לוהים מצדיק את התערבותו?

השאלה האחרונה היא של אברהם מרדכי פיורקא, יהודי פולני רב פעלים, (1853-1933), סוחר ומורה, סופר ילדים ובעל דפוס, שגם חיבר את "דרך הקדש", ביאור לתנ"ך, "על דרך הפשט וחכמת הלשון". אנו נְפַתֵּחַ את תשובתו כדי לגלות אירוע היסטורי ששינה את פני האנושות.

****

על דלות השפה

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ – זו היתה אז האנושות

שָׂפָה אֶחָת – היתה רק שפה אחת בלבד.

דְבָרִים – מלים.

אֲחָדִים – קצת.

המילה הזו מופיעה בעוד שני מקומות[2]. רבקה שולחת את יעקב בנה אל דודו לבן, בנכר, ומבטיחה לו: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים – קצת זמן. וכאשר יעקב מתחייב לעבוד שבע שנים עבור רחל, זה בעיניו כְּיָמִים אֲחָדִים – קצת זמן, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ, כי הוא כל כך אוהב אותה.

ולכן –

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים – השפה הזאת, כל מה שהיה להם, כללה מעט מאד מילים.

אל נשכח שאלו הימים הראשונים, יחסית, של האנושות, הרבה דברים יתגלו מאוחר יותר. כבר היו להם טכנולוגיות כמו הקמת אהל, כלי נחושת וברזל וכלי נגינה[3], אבל השפה היתה מצומצמת. אין צורך במילים כאשר הצרכים והענינים מעטים.

זו תופעה ידועה. בהעדר מושגים, מייבאים מילים. כאשר קיבלו בני ישראל את מצוות המשכן, נזקקו למונחים טכניים מצריים כדי לתאר את העבודות הדרושות[4], כמו המילה "בד".

שלמה המלך קיבל את הרעיון של פרדס לנוי, עִם המילה, מן הָעָם הפרסי.

הרמב"ם כתב את משנה תורה בעברית נפלאה אבל את "מורה נבוכים" בערבית כי העברית של אז לא הספיקה.

וכך עד היום, כל עָם שואל מילים שחסרות לו.

אבל לבני בבל לא היה ממי לקחת.

ללא מילים – אין מחשבה. ללא מילים – אין בחירה.

אפשר לחוש סגירות ולחץ, אפשר להשתוקק למשהו אחר, אבל ללא מילים אי אפשר לבטא את זה.

אי אפשר לדבר על שינויים ושיפורים.

ולכן –

א-לוהים מתערב כדי לתת סיכוי.

ולכן –

א-לוהים מסביר את הנימוק שלו.

כי בדיני שמים, אין אדם נידון על העתיד אלא רק על ההווה. אבל כאן העתיד של כל האנושות בסכנת בלימה, בסכנת הקמה של חברה מסודרת וכפויה כמו מושבת נמלים, שבה אין אפילו מושגים של חופש ובחירה.

וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת – אין יוזמה חופשית.

ולכן –

וַיָּפֶץ יְדֹוָד אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ – א-לוהים מפזר אותם ואז ממילא, באופן טבעי ומוכר במחקר, שפתם האחידה משתנה ונחלקת לשפות רבות.

כך מתפתחת השפה, כך מתפתחת המחשבה.

שפה עשירה היא סימן לאינטליגנציה והיא גם מאפשרת הופעה של רעיונות חדשים, לא רק בתחום הטכנולוגיה אלא גם בתחום הפילוסופיה והאתיקה.

המילים והמושגים הם כלי העבודה של השכל, יאמר הפילוסוף היהודי יחזקאל הרמן כהן.

אמנם, זה מסוכן, מפני שאפשר ליצור פילוסופיות דורסניות, כמו הפשיזם, המרקסיזם והנאציזם, או הפרשנות של האיסלם הקיצוני לקוראן.

אבל השפה מאפשרת גם ליצור ולקדם רעיונות כמו חמלה, ויתור, פשרות, צדק וחסד.

כל זה התחיל כאן, עִם הפיזור שנגזר על תושבי הבקעה בשנער, שנאלצו על כורחם להתפתח וללמוד, להמציא מילים ולחשוב.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (נח) יא, א – ט

[2] בראשית (תולדות) כז, מד; (ויצא) כט, כ

[3] בראשית ד כ-כב.

[4] גרינץ.