שבעים פרים ועוד פר אחד | עצירה למחשבה על חג סוכות תשפ״ד

קרבנות וחשבונות. קצת מרתיע, לא?

ובכן, כאן, כמו בכל מקום בתורה, אפשר ללמוד הרבה.

גם על עצמנו, גם על כללים גדולים בעבודת א-לוהים.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כשהיה לנו מקדש, הקרבנו קרבנות[1].

כל יום היה קרבן התמיד: שני כבשים, אחד בבוקר ואחד אחרי הצהרים.

בשבת ובמועדים היו קרבנות נוספים. ומכאן ואילך צריך לשים לב למספרים, בעיקר של הכבשים – והפרים.

בשבת היו עוד שני כבשים, וזה מה שנקרא "מוסף".

בראש חודש – שני פרים, איל (כבש מבוגר) וכן שבעה כבשים. והיה גם קרבן חטאת.

אותו סדר היה גם בחג הפסח, בכל אחד משבעת הימים.

אותו סדר גם בחג השבועות, שהיה יום אחד בלבד.

אותו סדר גם בראש השנה, רק שאז היה רק פר אחד במקום שנים.

אותו סדר ביום הכיפורים, וגם אז היה רק פר אחד במקום שנים.

וגם בשמיני עצרת, החג שמגיע אחרי וצמוד לסופו של חג הסוכות, שוב שבעה כבשים, שני אילים ופר אחד.

רק חג הסוכות נשתנה לטובה ולגדולה. הכל הופך להיות מסובך יותר, עשיר יותר.

אבל קודם נסכם, שיהיה ברור.

במועדים – ראש חודש, שבעת ימי הפסח, חג השבועות, יש תוספת של פרים (שנים), איל (אחד) ושבעה כבשים. בראש השנה ויום הכיפורים אותו דבר, למעט פר אחד במקום שנים.

מוכנים לרשימה של סוכות? היא מורכבת… מסודרת אבל מורכבת.

****

חג השפע

כמו בכל המועדים, גם בסוכות, בכל יום שני אילים ושעיר חטאת.

אבל מספר הכבשים מזנק: ארבעה עשר במקום שבעה!

וגם מספר הפרים מזנק, ואז הוא חוזר ויורד כל יום באחד.

בראשון – שלושה עשר פרים במקום שנים בכל המועדים. בשני – 12, בשלישי – 11…

וכבר הבנתם: ברביעי – 10, בחמישי – 9, בששי – 8 ובשביעי רק 7…

בסך הכל מקריבים תשעים ושמונה כבשים, וכן שבעים פרים.

מדוע?

האם זו גזירת הכתוב בלא טעם או שיש כאן רעיון וסברה?

****

חג התודה

חג הסוכות ממלא שני תפקידים.

ראשית, זכר ליציאת מצרים, לנדודים במדבר, עד בואם של אבותינו אל הארץ הטובה, ארץ ישראל[2].

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם

כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

וזה גם חג חקלאי, שבו מודים על שנה טובה וברוכה שנתן לנו א-לוהינו, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ.

ולאחר שנה ברוכה, מן הראוי להביא קרבנות בשפע.

וכן אמרו במדרש[3]:

אומות העולם את נותן להם ימים, והן אוכלין ושותין ופוחזין…

אבל ישראל – את נותן להן ימים טובים, והן אוכלין ושותין ושמחין,

ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומרבין בתפלה ומרבין בקרבנות ומרבין במוספין

לכן תשעים ושמונה כבשים, לכן שבעים פרים.

אך פר עולה ביוקר רב, והתורה חסה על ממונם של ישראל. לכן מספר הפרים הולך ויורד, אחד בכל פעם, עד שבעה. כידוע, המספר שבע חביב בתורה, וגם העולם נברא בשבעה ימים.

אבל זה לא הכל.

****

נחיתה רכה

איך מדליקים נרות חנוכה? המהדרין מדליקים מאחד ועד שמונה נרות, וזו דעת בית הלל, אבל בית שמאי אומרים להתחיל בשמונה ולרדת כל יום עד לנר אחד בלבד ביום השמיני.

מזכיר משהו? בדיוק! רבותינו האמוראים אמרו כי בית שמאי למדו… מן הפרים של חג הסוכות.

החיים הם תנועה הלוך ושוב בין רגעים של התלהבות ומאמץ יוצאי דופן לבין שיגרה אפורה.

התורה, דרך פרשתנו, מלמדת אותנו איך לעבור בין מצב למצב. בסוכות מתחילים לחגוג את השמחה הגדולה ביותר, ואז חוזרים ויורדים מן ההתלהבות והשפע בחזרה אל חיי היום יום.

לאחר המספרים הגדולים של חג השפע, סוכות, אנו חוזרים לשיגרה דרך שמיני עצרת, עם הקרבנות האופייניים של כל שאר המועדים, שבעה כבשים ופר אחד בלבד…

ולמדנו: כאשר אנו עוסקים במצוה גדולה, או זוכים לשמחה גדולה, צריך לדעת שפעם נצטרך לחזור למציאות, ומילת המפתח, כאן ובכל מקום, היא בהדרגה.

מה עושים עם הרעיון הזה? ובכן, אפשר לחשוב על זה בתור שיעורי בית…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (פרשת פינחס) כח-כט

[2] ויקרא (אמור) כג, מב-מג

[3] מדרש הגדול (במדבר (פינחס) כט)