שובו שובבים – חַסָּמֵי התשובה | עצירה למחשבה על יום הכיפורים תשפ״ד

איך עושים תשובה? מדוע זה כל כך קשה?

שני סיפורים על שני כשלונות, מן התלמוד שלנו, יחשפו בפנינו שני גורמים מעכבים וגם: איך מתמודדים איתם.

מדוע דווקא חכמתו של אלישע בן אבויה ויכולתו לחוויות מיסטיות הכשילה אותו? ואיפה היתה הטעות שלו, ואיך הרמח"ל עונה על זה?

איך מתמודדים עם הפחד מכשלון עתידי? עצתו של בוב וילסון, מייסד אלכוהליסטים אנונימיים, למכורים – ומה אמרו חכמים אלפיים שנה קודם לכן?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

כל אחד יכול לעשות תשובה.

כל אחד.

הנה השלבים:

להתחרט על העבר.

להפסיק את החטא, לקבל לעתיד.

במילה אחת: להתחייב.

וגם לפרוט את העבירות בוידוי, מה שמאפשר לי להתמודד עם המציאות ולקבל פרספקטיבה.

תשובה היא תהליך שמתחיל בכאב, אבל הופך אותי לאדם טוב יותר.

וזה גם מזכה אותי החוטא במחילה על כל העבירות שעשיתי, לפחות בתחום בין אדם למקום.

לאחר הוידוי, לאחר ההתחייבות לשינוי, אז – בניסוחו של הרמח"ל – הקב"ה מחשיב את עקירת הרצון של אז לעקירת המעשה. עכשו אני מבין שעשיתי טעות ולא הייתי צריך לרצות את זה, אז הנה, א-לוהים עושה נס וזה כאילו לא היה.

(רק אם חטאתי לְאַחֵר אז צריך לפייסו ואולי לפצותו לפי הענין).

קל ופשוט. ועדיין משימה קשה מנשוא.

הנה שני סיפורים על שני כשלונות מפורסמים, על החסמים שבולמים אותנו ואיך עוקפים אותם.

****

מי יסלח לי?

הסיפור הראשון הוא מעלילותיו של הרשע המפורסם ביותר: אלישע בן אבויה, אַחֵר.

יש הרבה מסורות וכנראה הרבה השערות לגבי ההתדרדרות שלו. לפי מקורות שונים, הוא חילל שבת, עמד בקשר עם פרוצה, וגם לא פסק מזמר יווני וקרא בספרי מינים שנשרו פעם מחיקו בבית המדרש. רכב על סוס בשבת ליד בית המקדש, וגם לימד את הרומאים איך לאלץ יהודים לחלל שבת או למות, וקלקל את הפטנט של האנוסים להתחמק מן האיסור. יש אומרים שנכנס לבית המדרש, ראה צעירים, ושיכנע אותם להפסיק ללמוד – לצאת להרויח כסף.

אבל היה לו תלמיד שאהב אותו ודבק בו, וניסה כל העת להשפיע עליו לעשות תשובה.

צריך לקנא בו, באַחֵר, שהיה לו תלמיד כזה, שאף פעם לא התייאש ממנו, שתמיד ניסה למשוך אותו בחזרה.

ואולי גם הצליח. התלמיד, רבי מאיר, עורר אצלו הרהורי תשובה ממש לפני מותו.

עכשו נקרא את הסיפור החשוב ביותר על אַחֵר.

רבי מאיר חושף תובנה מדהימה:  אַחֵר רוצה לחזור בתשובה! הוא רק לא מאמין שזה אפשרי.

הנה קטע מהשיחה ביניהם לפי אחת הגרסאות[1], בעברית:

רבי מאיר: יש לך כה הרבה חכמה, ואינך חוזר בתשובה?

אַחֵר: אין בכוחי!

כלומר, אני רוצה אבל לא מסוגל.

רבי מאיר: אבל למה?

אַחֵר משתף אותו בחוויה מיסטית.

אַחֵר: טיילתי על סוס מאחורי בית כנסת ביום הכפורים שחל בשבת – ושמעתי בת קול מהדהדת:

שובו בנים שובבים, שובו אלי ואשובה אליכם – חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כוחי ומרד בי.

מה הבין רבי מאיר?

ביום הכיפורים, שגם חל בשבת, אַחֵר לא רק רוכב על סוס אלא גם בוחר לטייל ליד בית כנסת. מדוע?

קל לשער: זו התרסה. נגד מה שהיה אַחֵר קודם, נגד התורה ונותן התורה.

והתרסה מעידה שיש משהו בפנים שרוצה לחזור, ולכן צריך להשתיק אותו, ואם הקול הפנימי קורא לו לחזור, עליו לעשות לו דווקא.

לכן סוס, לכן יום הכיפורים, לכן שבת, לכן בית הכנסת, שמתוכו אפשר לשמוע את הציבור מתפללים לתשובה. הם כן – אבל אני לא!

ואלישע בן אבויה, אחד מתלמידיו של רבי עקיבא במיסטיקה של צפיה בפרדס (לא, לא ידוע לנו מה היה שם…), זוכה שוב לחוויה התגלותית. הוא שומע בת קול.

כולם מוזמנים לחזור בתשובה. אבל, רגע, אני, אלישע בן אבויה, לא.

ויש גם הסבר: אני ידעתי יפה מאד כמה זה חמור ועדיין בחרתי ברע.

כלומר, על זה אין כפרה!

רק מה, אפשר לאתגר את זה:

אם ה' כל כך גדול, כפי שאַחֵר מאמין שהוא יודע, אז האם הוא לא מספיק גדול לשאת את חטאו?

זו שאלה עתיקה, שהוצגה לראשונה בידי הרוצח הראשון, קין.

לאחר שהרג את אחיו הבל, הוא אומר[2] לא-לוהים: גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא?

כלומר, זה ניתן לכפרה? – וא-לוהים מעניק לו הזדמנות.

אלישע התייאש. עם כל חכמתו, דווקא בגלל חכמתו, פירש לעצמו כאילו ננעלו בפניו דלתות התשובה.

בשפת הפסיכולוגים, זה חַסָּם.

הוא לא הכיר את החידוש של הרמח"ל:  הקב"ה מחשיב את עקירת הרצון של אז לעקירת המעשה. א-לוהים עושה נס ומה שהיה כאילו לא היה.

הוא התייאש. וזה ייאוש של טעות. כל אחד יכול לחזור!

****

מכור לתאוות

ראו הוזהרתם: זה אחד הסיפורים הבלתי צנועים שיש בתלמוד[3].

בעברית מודרנית, אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שהיה מכור לעריות. פעם אחת נדד לחוץ לארץ עבור אשה ולשם כך הצטייד בסכום כסף אדיר.

ממש לפני העבירה, העירה לו:

אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.

זה חולל מהפך נפשי. הוא עצר הכל, ועשה חשבון נפש.

מה קרה? סביר שכמו כולנו, גם בן דורדיא רימה את עצמו, חשב כל הזמן שפעם הוא יעשה תשובה, פעם. אבל לא עכשו.

רק כעת קלט שזה תהליך שלעולם לא ייגמר. הוא תמיד ידחה את השינוי. הוא לא יצליח להשתנות.

בן דורדיא יצא למקום בודד, בין הרים וגבעות. ואז החל לבקש מן ההרים והגבעות, מן השמים והארץ, מן החמה והלבנה והכוכבים, שכולם יבקשו עליו רחמים.

וכולם ענו אותה תשובה: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. (גם היום אומרים המדענים שסוף היקום לִכְלוֹת).

הסיפור מוקשה. האם באמת פנה אליהם? אם כן, זו עבודה זרה.

ומה שמע מהם, ואיך?

סביר שאלו ביטויים ספרותיים. בעיני המקרא[4], העולם הוא יציב בעוד האדם חולף.  דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת אומר הקהלת.

ואילו בן דורדיא רואה שגם העולם חולף. ואם הם מועדים לכליון, כל שכן אני, בן דורדיא.

בלשוננו היום, זו תובנה "קיומית".

וכאן הוציא מסקנה אישית, ראויה לשבח:

אין הדבר תלוי אלא בי!

זה מפחיד, אבל משחרר. הרגע הזה שפותח את התשובה קורא לנו: קדימה! קום והתחל בחיים חדשים!

אבל לא. בן דורדיא נשאר במקומו ורק בכה ובכה – עד שמת.

אולי זכה אלעזר בן דורדיא בכפרה, אבל הוא ברח, הוא בחר למות.

מה הפחיד כל כך את בן דורדיא? מה היה החַסָּם שלו?

אנו משערים: הפחד שייכשל שוב.

וזו בעיה מוכרת.

בשנת 1934, ביל וילסון מנסה להתגבר על התמכרותו רבת השנים לאלכוהול. עם חברו, ד"ר בוב סמית, הם מקימים לעצמם את קבוצת התמיכה הראשונה המוכרת לנו בהיסטוריה. הם מפתחים את תוכנית שנים עשר הצעדים, שבה אדם מכיר בחולשתו ולומד איך להתמודד.

והנה הכלל השלושה עשר: אל תילחם את המלחמה של מחר. תתמקד בהווה.

כוח הרצון שלנו, שמאפשר לנו להתגבר על עצמנו, הוא משאב מוגבל. לא נבזבז אותו על עתיד מדומיין.

זה מחליש. זה מייאש. וגם זה, בלשון הפסיכולוגים, חַסָּם.

לפי פירושנו, בן דורדיא דימיין לעצמו את מלחמות העתיד, והתייאש כי זה יותר מדי.

והוא צדק. כי המלחמות העתידיות תמיד ישברו אותנו כעת.

אילו היה מסתפק במועט, ברגע הזה, לא היה מתייאש, וגם היה יכול להיות המייסד של תוכנית הגמילה למתמכרים אלפיים שנה לפני בוב וילסון…

כל כך קל: להסתפק ברגע הזה. אבל בן דורדיא לא פנה לייעוץ ולכן טעה וברח אל המוות.

הוא בוודאי לא ידע מה שאמרו חכמינו[5], שגם אם כרגע זה נראה חלום בלתי אפשרי, אפשר להפסיק להתגעגע לחטאים! לא חשים זאת בהתחלה, אבל זה נכון.

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר:

שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית.

מיכן והילך – הקדוש ברוך הוא משמרו!

זה קשה – אבל קשה זה אפשרי.

****

הַחֲסָמִים

אלישע בן אבויה לא האמין שתיתכן לו מחילה. אלעזר בן דורדיא פחד שלא יחזיק מעמד.

הַחֲסָמִים האלו הובילו את שניהם לאותו מצב.

ייאוש.

לכן יאמר הרב והפסיכולוג רבי נחמן מברסלב, כאלפיים שנה מאוחר יותר:

אין ייאוש בעולם כלל!

ייאוש זה חַסָּם. ייאוש זו טעות.

דרכי התשובה תמיד פתוחות.

במיוחד ביום הכיפורים.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רות רבה (וילנא) פרשה ו סימן ד

[2] בראשית (פרשת בראשית) ד, יג

[3] עבודה זרה יז א

[4] קהלת א, ד

[5] ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה א